בעיה

שלום ד"ר קפלן , אני בבעיה חמורה מאוד לא יודעת איך יוצאים ממנה בטח אתה שומע את זה כל יום וכשתשמע על הבעיה שלי בטח תראה לך קטנה ולא חשובה אבל מסתבר שיש לה תפקיד חשוב בחיים. אין לי מושג ממה להתחיל, בזמן האחרון כבר כמה חודשים, שנראים כמו נצח, אני לא מצליחה לסגור את הפה , מספרת הכל על עצמי, לכל אחד זהב הדבר הכי נוראי שקרה לי. קשה לי לשקר אולי בגלל שהבטחון העצמי שלי ירד, אולי בגלל שהיה תסבוך עם המחלה שלי. וקשה לי לחזור לחיים הרגילים בשנייה . אני מרגישה שהכי טוב בשבילי זה להסתגר מאנשים. ואני מאוד רוצה לקחת טיפול פסיכולוגי, אבל כל האנשים מסביב דוחפים להמשיך בפעילות רגילה, כאילו כלום לא קרה ונראה שלאף אחד באמת אין עצה טובה, כל העצות גרעות, אף אחד לא ממש תומך עושה את עצמו כאילו, אבל לא ממש עוזר .החלטתי להתנתק מכולם לפני שהם יתננתקו ממני, גם ככה אמרתי מספיק שטיות ופאדיחות שעשיתי לעצמי. ההרגשה הכי נוראית שיש, היא כאילו את חשופה כלפי כל העולם כולם יודעים הכל עליך עד הפרט הקטן ביותר ואני לא יודעת כלום עליהם . אני יודעת שהזמן ירפה הכל אבל מה עושים בנתיים? השאלה שלי היא מה אתה מציעה לעשות?איך מתמודדים עם מצב כזה? תודה רבה

שלום האם מישהו השתמש לרעה עם המידע שמסרת? האםמישהו צחק עליך? אם הרגשת צורך לספר זה לא נורא לא חטאת ולא פשעת, לדעתי הבעייה היא לא שסיפרת אלא המצוקות שהביאו אותך לספר. אין לך ממה להתבייש , את בתקופה קשה וכדאי שתטפלי באופן מסודר ומקצועי במצוקותיך.

:) האמת אם מישהו צחק אין לי מושג, כי אף אחד לא ממש הראה את הפנים האמיתיחות שלו איתי,ומה הוא באמת חושב על הבעיות. אבל נכון צריך לקחת טיפול, ומהר. אני בטיפול אבל לא פסיכולוגי. ועכשיו כשאני חושבת על זה עדיף כבר לספר את הבעיות למישהו שיכול לעזור, ולא סתם לאדם שבקושי מכירים או ראיתי רק פעם אחת. אני רק מקווה שהתקופה תעבור ובנתיים אני אקח זמן לעצמי לחשוב, להשתקם, ולקחת כוחות להמשיך הלאה. תודה לך ר'. (:

חבל לך על הזמן חשבתי שרק אני כזו - מספרת הכל , אפילו מה שלא צריך ואחר כך חשה רייקנות נוראית ומן מצב רוח בלתי מוסבר למרות שאני לא שואלת את עצמי למה עשיתי את זה פשוט ממשיכה כך אם בא לך להמשיך לדבר דרך מייל יהיה טוב

שלום כנראה שאת עוברת בין שני קטבים. מצד אחד רוצה נורא לחלוק את מה שקורה לך ולספר, ומצד שני אחרי שאת נחשפת את נסוגה ומוכנה להתנתק מכולם כדי לא להרגיש מבוכה. אולי כדאי למצוא דרך ביניים בה תוכלי לחלוק דברים עם אנשים קרובים לך מבלי להרגיש אשמה ואולי מפגש עם פסיכולוג עשוי להקל על ההתלבטויות הללו בשל היותו יותר אנונימי. העניין המרכזי לדעתי איננו כיצד להתגבר על מה שקרה אלא מדוע זה דפוס היחסים הבינאישיים שנוצרים איכשהו בחייך. בברכה ד"ר אורן קפלן