עזרה במצב סבוך...

שלום אני נערה בתחילת שנות ה- 20. לפני זמן לא רב איבדתי את אמי ממחלה קשה ואני חיה עם אבי ושני אחי הקטנים. (חטיבה.) אני באה הביתה בערבים, יש לנו אופר במשך היום. השעות של אבי מאוד קשות בעבודה מוקדם בבוקר עד מאוחר בלילה ואני למעשה העוגן שלו עם אחיי, נמצאת איתם בערבים ובבקרים לפני בית הספר, ואני עוזרת אפילו בגדר נוכחות בבית. החלטתי אחרי התקופה הקשה, האובדן וכל המשקעים לטוס לטיול בחול לכמה חודשים ספורים. אבי מקשה עלי מאוד ומטיל עלי סנקציות וכן נוקט בסחטנות רגשית, כשבריאותו מידרדרת כל פעם שאנו רבים ומעלים את הנושא ושזה יביא לבעיות לב חמורות אצלו אם אני אסע מרוב הדאגנות והנטל- שכן אני לא אהיה בבית והביטחון שאני נותנת לו - יחסר. אני חייבת את הטיול הזה לעצמי- לנפש שלי, אני צריכה חופש לפני שאני מתחילה את החיים האמיתיים ולעשות RESET בראש, להתחיל מחדש, אין לי ברירה והוא לא יכול לסחוט אותי רגשית ולהכריח אותי להישאר כאן. אני גדולה וצריכה לחיות את החיים שלי ואת השנים הכי יפות ולא למנוע ממני את ההנאות של הגיל רק בגלל שאמי נפטרה ויש קושי בבית. אבי אמר שאם אני אטוס הוא לא יתמוך בי ולא יהיה לי לאן לחזור. אני מתכוונת לטוס אפילו אם זה באמת המחיר, אבל עלי להעביר לו זאת בדרך מתוחכמת, לא ראש בראש, אבל איך? הוא לא מבין את כל ההסברים שלי אז החלטתי במקום לריב ללכת "איתו",שאלתי אותו מה אני יעשה אם לא אטוס ולנסות לתכס עיצה יחד איתו למרות שברור לי שזו הצגה מבחינתי. האם עלי לעשות סחטנות רגשית כמו שהוא עושה לי? צריך דרך מתוחכמת עם סוג הבן אדם הזה-שאני אטוס עכשיו ולא יהרוס את היחסים. אודה לסיוע, גלי.

גלי, נסי לחשוב לרגע מנקודת מבטו של אביך. גם הוא עבר תקופה קשה של אובדן אשתו, ועקב כך נקלע למצב חדש של אלמן המטופל בילדים. כרגע, הוא זקוק לך יותר מכל ונעזר בתמיכה הנפשית שהוא מקבל ממך כדי שהוא לא יתמוטט וכדי שיוכל לבנות את עצמו מחדש ולחזור לשיגרת חייו. נניח והמצב היה הפוך ואת היא זו שנמצאת במצב של תלות באביך, שמחליט לבשר לך כי הוא עוזב את הארץ למספר חודשים על-מנת להתאורר ולאפס את עצמו. זה היה נשמע לך אגואיסטי וחסר התחשבות. נכון? אף אחד לא אשם במצב שנוצר, לא את, לא אביך ולא אחייך הקטנים. אבל, זוהי סיטואציה בה כולם בלי יוצא מן הכלל ניזוקים וצריכים להתאחד ולתמוך האחד בשני. לפחות בתקופה הראשונה אחרי האסון. תעשי רק טוב לעצמך ולמשפחתך אם תשקלי לדחות קצת את הנסיעה למועד מאוחר יותר ובינתיים לייצב ולאזן את האווירה בינך ובין אביך. תזכרי את הפגם האומר: "השנוא עליך - אל תעשך לחברך". בריחה מסיטואציות אינה פותרת דבר אלא רק גוררת אחריה בעיות חדשות. אז לפחות, תחשבי על זה שנית.

גלי, זמן לכל - ועת לכל חפץ. או במילים אחרות - טיימינג היא מילת המפתח בחיים. כל הקונץ הוא שצריך לדעת להוציא תוכניות לפועל בדיוק בזמן המתאים - אחרת הן נדונות לכישלון.

אני שמתי את עצמי בנעליו של אבי ואני יודעת שזה לא קל לו וזה לא יקל עליו. פתרונות יש- אך הם כרוכים בתוספת כספית לאופר שתישאר עוד קצת במשך היום. אבל מנקודת ראותי- אני בן אדם שאפתן בתחום בו אני עוסקת - אבל מאז המקרה אני לא נהנת מכלום, לא מהעבודה שלי, אפילו השגתי לי משהו בתחום המקצועי שחלמתי עליו- ואני פשוט לא נהנת ממנו, לא נהנת לחיות בבית , נגמר לי החוזה בעבודה בקרוב ואני לא יכולה להרשות לעצמי להאריך אותו כי אני לא יוכיח את עצמי, אני צריכה חופש ופאוזה בחיים. אני חייבת לנקות את הראש שלי אני לא יכולה יותר להישאר ואין לי מוטיבציה וכוחות לכלום לעבוד ולקדם את עצמי. אם אני אשאר מה אני יעשה? מאיפה אני אשאב כוחות? אני לא יכולה להתחיל ללמוד כי זה יקבע אותי לשלוש שנים מה גם אין לי מוטיבציה ללמוד כרגע ולעשות כלום בגלל השיברון הנפשי שלי. הפיתרון שלי הוא ניתוק קל מהמערכת בו אני אחדש את כוחותי ואחזור עם חוויות ושינוי וראייה שונה של דברים. אני מאוד אופטימית מטבעי ובחיים לא הייתי במצב שכזה. פשוט קשה לי. ברור שהמצב ישאר פה אותו הדבר אבל יהיו לי יותר כוחות להתמודד איתו. אני מרגישה שאני חייבת זאת לעצמי ולנפש שלי- עם כל הקושי.

גלי שלום אכן המצב נשמע סבוך ואני לא חושב שזה מתחיל ונגמר בנסיעה. נשמע לי שאת מאוד חנוקה והתנהגותו של אביך כנראה מגבירה את תחושת החנק ורק ממחישה לך עד כמה את רוצה וצריכה את הנסיעה הזו. אינני יודע כמה זמן עבר מאז נפטרה אמך, יש בוודאי לטווח הזמן השפעה על עוצמת הקושי. בשלב ראשון כדאי לבדוק האם יש אפשרות לבצע את הנסיעה בעוד זמן מה ולא באופן מיידי והאם זה אכן ישפר את המצב מבחינת הקשר עם אביך מבלי להפיל אותך לקרשים. הייתי מציע לך לבדוק את המשאלה שלך סביב הנסיעה, האם זה באמת הפתרון למה שקורה לך מבחינה רגשית, והאם זו הדרך היחידה להשיג כעת הקלה. התשובות אינן שחור ולבן. אני מעריך שאם את מרגישה שאת נשאבת למטה ורק הנסיעה תציל אותך אז את תסעי ולא משנה מה יקרה. אבל גם אם את נשארת צריך לראות כיצד זה נעשה בדרך שלא תהרוס את הקשר עם אביך. עצם העובדה שאיים לנתק איתך קשר ולמנוע ממך את מה שאת רוצה הופכת לגורם משמעותי שעלול לפגוע בקשר המשפחתי והוא צריך גם להבין את החלק שלו בעניין. בקיצור, אף אחד לא יוכל לקבל את ההחלטות במקומך, אבל מה שכדאי זה לבדוק את כל האפשרויות ואת כל ההשלכות שלהן, ובאמת לפתח מודעות עמוקה למה קורה לך, מה חסר לך ומה באמת ישפר את הרגשתך. אם יש צורך תוכלי להתייעץ באיש מקצוע או אפילו לקחת לשם את אביך לשיחה משפחתית. בברכה ד"ר אורן קפלן