פגישה ראשונה לא נעימה עם פסיכולוגית

שלום רב אתמול הלכתי לפסיכולוגית העובדת בשיטה הקוגניטיבית לפתרון בעיות של שינוי הרגלים ודיכאון. מאחר וכבר הייתי בעבר בטיפול קצרצר (של חדשיים), ידעתי שאני אמורה להרגיש כימיה בסיסית עם המטפלת. בעבר, הכימיה עם המטפלת היתה מדהימה והפעם... הפסיכולוגית היתה נוראית! היא רשמה את הפרטים הטכניים של חיי בצורה יבשה ולאקונית, הביטה בשעון לפחות 20 פעם, ופיהקה מספר פעמים. כשסיימתי לענות על שאלותיה המונוטוניות ציפיתי להתייחסות כלשהי כללית לדברים שסיפרתי שלא לדבר על אמפטיה. אך היא מיד עברה לתאר לי את פרטי ה "חוזה" בינינו. שמותר לבטל מפגשים רק 48 שעות לפני הטיפול ואם לא- עלות הפגישה חלה עליי גם אם התבטלה. כשהגבתי בטענה שאני סובלת ממחלה כרונית הנושאת עימה התקפים לא צפויים- היא טענה שאם יש משהו חשוב דיו כמו הטיפול- אז טורחים להגיע. כשניסיתי רגע, לעזוב את הצד הטכני והמנוכר שבו עסקה, ולשאול מה דעתה על מה שסיפרתי עליי ועל דעתה, האם יש לי היכולת להשתנות ולצאת מהמצב הקשה שאני שרוייה בו- שאלה שנבעה כנראה מחוסר התייחסותה הטוטאלי לפרטים השונים שהעליתי - היא מרה שהיא רוצה קודם לקבוע את מועד הפגישה הבאה ואח"כ היא תשיב לשאלתי. עליי לציין שמדובר בפסיכולוגית ארגונית, שכנראה עסוקה בלנהל מערכים של ארגונים ולא סתם היא בחרה לעסוק בשיטה שהיא פחות מעמיקה ורגשנית עם המטופל כמו הקוגניטיבית. אך זה מה שבדיוק רציתי. איש מקצוע סמכותי, אך לא ציפיתי למישהי קרה כל כך וטכנית. היא אף פגעה בי כשהתעקשתי לומר ששמנתי מאוד (כ- 20 קילו), מהטיפול התרופתי (ציפראמיל), שנטלתי בעבר. היא אמרה שלא בטוח שזה מזה בכלל, ובחנה את גופי ארוכות. לסיום היא אמרה שבקרוב מאוד אני אוכל לדעת עד כמה השיטה שבה היא עוסקת תעזור לי או לא. בלי מילת עידוד או אופטימיות. ניסיתי לבקש ממנה עידוד, תקווה בעצם, כי לי עדיין יש אותה והיא אמרה רק שימים יגידו. מאחר וחשתי ממורמרת , חשבתי שאולי אני ביקורתית מדי, דיברתי עם חברה טובה שלא חוששת לבקר אותי וסיפרתי לה את השתלשלות העניינים וגם היא הודתה שהמדובר בהתנהגות קרה מדיי שלא לומר פוגעת. אני רוצה לבטל את הפגישה הבאה שקבענו לעוד כשבוע בערך. אני יכולה להתקשר ולומר לה שהחלטתי לא להמשיך את הטיפול איתה וזהו. אך חשוב לי להבהיר לה את תחושותיי. האם כדאי לי? אני מרגישה שבעמדה כל כך רגישה של מטופלת בפגישה ראשונה אילולא ידעתי שיש פסיכולוגים אחרים טובים ונעימים כמו בטיפול הקודם שהייתי בו- עוד הייתי נמלטת ולא הולכת לנסות טיפול אחר- רק מההלם של התנהגותה. האם כדאי לומר לה דבר כזה? אני מרגישה צורך כזה מצד אחד ומצד שני, במה זה יואיל? אני מרגישה שהמידע שיש בידיה עליי הוא כל כך אישי ואינטימי שכל מה שאני רוצה זה לסיים יפה ולא לראותה לעולם מן הצד השני. אודה על עיצה. טלי

טלי שלום אינך חייבת להמשיך בטיפול עם פסיכולוגית קרה שפגעה בך. עם זאת, לפעמים ההתרשמות של הפגישה הראשונה אינה תמיד מרמזת על ההמשך. אם החלטת סופית לעזוב אינני רואה טעם בלנסות לתת לה פידבק נוסף על התנהגותה, פשוט בטלי את הפגישה ופני לאיש מקצוע אחר. במידה ואת חושבת שיש סיכוי שהטיפול יתאים לך (והרי חיפשת סוג כזה של טיפול ואולי שווה לבדוק שבכל זאת יעזור לך), אולי שווה להגיע למפגש נוסף ובו לחלק את התרשמותך מהמפגש הקודם ולראות לאן זה יוביל. בברכה ד"ר אורן קפלן