אמא מתוסכלת

ד"ר אורן שלום, אני אמא מתוסכלת לבת 15 יפה ומקסימה עם הפרעות קשב וריכוז ללא היפראקטיביות (ADD). התסכול שלי נובע ממאמצים רבים שאני משקיעה מול הפאסיביות שלה. היא אמנם מוכנה לקבל שיעורים פרטיים ומשתפת פעולה בהם, אך בכיתה לא עושה דבר (היא לומדת בכיתת מב"ר), לא מכינה שיעורים, לא מתכוננת למבחנים ועסוקה בחיים החברתיים שלה שהחלו לפרוח רק השנה. במבחנים היא ניכשלת למרות השיעורים הפרטיים ולמרות ההקלות להם היא זוכה (היא לומדת בכיתת מב"ר). לפעמים מתחשק לי פשוט לרדת ממנה ולתת לה לחיות. מה דעתך?

איילת שלום התשובה היא במינון הנכון. הפסיביות של בתך יכולה בהחלט להיות סוג של הגנה שהיא מציבה בפני הכישלון אותו היא חווה לא פעם. הרבה יותר קל לומר, פשוט לא ניסיתי, מאשר להתאמץ ולהיכשל. הבעיה אופיינית לאנשים רבים שסובלים מבעיות קשב ואז באופן משני סובלים למשל מדימוי עצמי נמוך וצפיות נמוכות להצלחה. אני לא חושב שיש טעם ללחוץ עליה, אם כי בהחלט יש לעודד ולהראות את האפשרויות שעומדות בפניה. ככל שתהיה במצב רגוע יותר כך יש דווקא סיכוי שתצליח יותר. הייתי ממליץ לבדוק איתה האם היתה מוכנה לפנות לטפול פסיכולוגי. כפי שציינתי יתכן שהיא סובלת מביטחון ודימוי עצמי נמוך ומנבואת כישלון שמגשימה את עצמה, ובכך ניתן לטפל בכלים פסיכולוגיים, בלי קשר להפרעת הקשב ממנה היא סובלת. בברכה ד"ר אורן קפלן