האם לסמוך על הפסיכולוגית שלה????

שלום רב, שמי דן (31) ואני נשוי לאישה מקסימה ומדהימה (27) אשר עברה לפני כ 8 חודשים תקופה של חרדות, לחצים ואפילו פאניקה, בעקבות התנסות שהייתה לה במחלקה פסיכיאטרית במסגרת לימודי סיעוד. מאוחר יותר התברר כי התנסות זו רק הציפה אצלה מספר בעיות מודחקות שהצטברו במהלך השנים. בתקופה זו היא השתמשה בכדורי הרגעה משום שלא הצליחה להרדם בלילות - אך המחשבה שהיא עלולה להתמכר לכך רק הלחיצה אותה יותר. לבסוף היא הופנתה לפסיכולוגית (לא קלינית) ולאט לאט חזרה לשיגרה (בשילוב עם עוד גורמים חיוביים שנכנסו לחייה). כיום לאחר תקופה של כמעט שנה שהיא מטופלת ומתפקדת כגיל, עולה ביננו מדי פעם ויכוח על נחיצות המשך הטיפול וזאת עקב קשיים כלכליים הכרוחים בו וגם רצון שלי שאישתי תתמודד לבד עם הקשיים בחייה. הפסיכולוגית (כמו שהבנתי) טוענת שאשתי מרגישה נזקקת לעזרה רק ברגעי משבר ולדעתה הטיפול הוא ארוך טווח וחייב להתבצע גם בתקופות טובות. מדבריה של אשתי איני רואה אופק לסיום הטיפול ולכוונה כזאת בכלל ושאלותי בנושא רק מעלות ויכוחים וקביעה שאיני מבין כלום בתהליך. אאני חי בתחושה שהפסיכולוגית יכולה על רקע זה להמשיך לטפל בה עד סוף חייה ואינה שואפת לשחררה להתמודדות חופשית (מטעמים שונים שיכולים להיות מוסווים תחת מעטה מקצועי) אנא חווה דעתך תודה מקרב לב, דן

עצתי לך לשמוע בקולה של אשתך. רק היא יודעת מה היא באמת מרגישה ולמה היא זקוקה. יכול להיות שגם כשהיא מרגישה טוב היא זקוקה לחיזוקים ותמיכה ואין לבטל תחושה זו. החשש שלך מהארכת הטיפול ללא צורך גם הוא מובן אך לא נראה לי מוצדק. בהחלט יתכנו מצבים שטיפול פסיכולוגי אורך זמן ממושך ( שנה שנתיים ויותר) אבל אם התקשורת ביך לאשתך טובה אתה כמובן יכול להיות עם אצבע על הדופק לגבי מה שקורה איתה והשיפור במצבה. לסיכום , אל תלחץ עליה לסיים את הטיפול מהר כי זה עלול להחריף את הרגשתה שאתה לא מבין אותה ומזלזל ברגשותיה.

ארז שלום. תודה לך על התגובה. בדבריך טעם רב ואני מקבל את דעתך (הזהה לדעתו של ד"ר קפלן) הייתי מבולבל בנוגע לאופקו של הטיפול ואני מבין עכשיו שטעיתי תודה שוב דן

דן שלום אני מציע שלא תתערב בטיפול של אשתך ותאפשר לך להמשיך בו במידה ובהיקף שהיא מעוניינת בו. לא אתה צריך לסמוך על הפסיכולוגית אלא היא. הטיפול הפסיכולוגי עשוי להיות לעיתים מסע ארוך לגילוי ושינוי עצמי, זהו תהליך שיכול לקחת זמן רב ושנה איננו בהכרח הגבול להפסקת הטיפול. אני מעריך שהטיפול יסתיים כאשר אשתך תרגיש שהוא מיצה את עצמו והגישה שלך עלולה להישמע שיפוטית ולא אמפתית לצרכיה. בתיאורך את מה שארע לפני שנה אתה כותב בעצמך שהמשבר קרה בעקבות האירוע הספציפי במחלקה הפסיכיאטרית אבל בשילוב דברים נוספים ולא מודעים מהעבר. נניח שתדרוש ממנה להפסיק את הטיפול כעת והיא אכן תעשה זאת ואז יתרחש משבר נוסף. האם תרצה לקחת את התפקיד או האחריות של מי שהפסיק את הטיפול כאשר היה אפשר למנוע את המשבר? אני מציין את זה כי אני חושב שטיפול פסיכולוגי שם אחריות על המטופל לחייו, וחשוב שאשתך תיקח אחריות לחייה הפנימיים והחיצוניים ואין לי ספק שזה גם מה שאתה רוצה שיקרה. אני מציע שתנסה לבדוק עם עצמך מה מפריע לך בעובדה שהיא בטיפול מעבר לעומס הכלכלי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן אני מודה לך מאוד על תשובתך. אכן תוכן הדברים שכתבת לי עלו במוחי ובגלל הבלבול שחשתי, פניתי אליך. אני מקבל את דעתך ומיישם את המלצותיך עזרת לי מאוד (אתה עושה עבודה ברוכה) תודה שוב - דן