קיצוניות באופי הורגת אותי נפשית

שלום אני בת 30 ורציתי לשתף אותכם בבעיות שלי האישיות כשאני מדברת עם ההורים שלי על דבר שמציק לי לדוגמא עבודה חדשה שקשה בהתחלה להבין כל דבר - התגובה שלהם היא דאגה גדולה מאוד אז הם מטיפים עליי מוסר ונותנים עצות אבל אני לוקחת על עצמי את הדאגה שלהם בצורה קיצונית ואני דואגת בעצמי ואני מרגישה אחריית על הדאגה שלהם ואני מרגישה אשמה שאני לא מספיק על "הגובה" ואז אני חותכת מבפנים ואני נסגרת. זו הסיבה שאני לא פתוחה אליהם למרות שאני רוצה מאוד להיות . אני רוצה להיות אמיתית אבל הם לא נותנים לי את האפשרות להיות אמיתית כי יש להם ציפיות. האם זה נורמלי להרגיש אחריות על הדאגה שלהם? האם זה נורמלי שאני מרגישה רגשות אשמה? אני יודעת שבאופי שלי אני מנפחת דברים ואני מאוד קיצונית לכן אני מגיבה רע ולוקחת הכל ללב . מה אתם הייתם עושים במקומי? מחכה לתגובות תודה

שלום נשמע שאת לוקחת תפקיד מאוד הורי כלפי ההורים שלך. אולי את שומרת עליהם, אולי פוחדת מתגובותיהם או מאכזבה כלשהי, שלהם ממך או שלך מהם, הרבה אפשרויות ישנן, אולם נראה שהמעצורים לא נמצאים רק אצלם אלא גם אצלך. הקשר עם ההורים הוא דבר מורכב ויש לו השפעה על גורמים רבים בחיים. סביר להניח שמה שקשה לך איתם משפיע או מספר סיפור כלשהו עליך באופן כללי. בעיקרון זה סוג הדברים שבהחלט מתאימים לטיפול במסגרת פסיכולוגית בגישה דינמית. אם תרצי תוכלי לקרוא מעט על הגישה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm אני לא בטוח שהפתרון יגיע ממשהו קונקרטי שתעשי עם הוריך, או לפחות לא באופן בלעדי בערוץ הזה. הרבה תלוי גם במודעות העצמית שלך ויכולתך לקחת החלטות פנימיות נכונות שישנו את נטייתך, לא בהכרח בכיוון של לקחת פחות ללב, אלא אולי בשינוי המינונים, העוצמות והנושאים שמגיעים אל ליבך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אני חושבת שעצם העובדה שההורים דואגים זה דבר טיבעי וזה מראה עד כמה הם אוהבים אותי ואני אותם. הבעיה היא שאני לא צריכה לקחת אחריות על הדאגה שלהם,זה דבר טיבעי ואני לא צריכבה להגיב כך. אבל גם בעיה שאבגלל שאני רוצה להגיע לציפיות שלהם אני מתאכזבת ולוקחת מאוד קשה את זה אני מאוד קיצונית באופי רואה הכל שחור לבן מאוד ביקורתיץת כלפי עצמי ורוצה להיות מושלמת ואני לא אוהבת את עצמי לא מקבלת את עצמי כמו שאני אני בטיפול פסיכולוגי כבר 3 שנים ורק עכשיו הדברים מתחילים להיות יותר ברורים לי האם יש לך טיפים או עצות איך אני יכולה לשנות גישה קיצונית שלי? איך אני יכולה לאוהב את עצמי ולקבל את עצמי? אשמח לקבל תגובתך תודה עצובה