שאלה לדר' קפלן

שלום לדר' קפלן. האם שמעת על מקרים של אנשים המדברים עם עצמם? האם זו מחלה נפשית? והאם יש שם לתופעה/מחלה זו? כדי לתת תמונה ברורה לגבי המקרה אני אתאר קצת בפירוט. אנשים שכשהם נמצאים לבד מדמיינים שהם בתוך סיטואציה מסויימת , מדמיינים שאנשים נוספים משתתפים עמם באותה סיטואציה וממש מנהלים שיחות אם האנשים (שכביכול נמצאים איתם). האם זה מוכר לך ? ואני יודעת בוודאות שיש דבר כזה. בתודה מראש, רננה

רננה, זו תופעה שרואים המון אצל ילדים צעירים, כשיש לגיטימציה לתת דרור לדמיון. כל זמן שאנשים מודעים לכך שהסיטואציה היא פרי דמיונם, ואינם מאבדים את הקשר עם המציאות, אז לא מדובר במחלה, אלא בדרך מסויימת - שאולי לא כ"כ מקובלת כשמדובר באנשים מבוגרים - לפתור מצבים מסויימים (מעין התייעצות עם המדריך/ים הפנימי/ים), כי לפעמים דיבור בקול רם עוזר לחשיבה. לעומת זאת, אם אנשים משוכנעים לחלוטין שהסיטואציה מציאותית, ושאכן נמצאים עימם עוד אנשים, אז כבר מדובר בפסיכוזה. (ראית את הסרט "נפלאות התבונה"?).

רננה שלום דיבור עצמי איננו חריג. בסופו של דבר אנשים חושבים בראשם תמיד, וזה הרי סוג של דיבור עם עצמם ללא קול. בהחלט קורה שבמצבים מסוימים אדם ישקע לתוך עצמו ולהרהוריו וידבר בקול רם. אם זה קורה לעיתים קרובות ובנסיבות מביכות מבחינה חברתית זה דבר שכדאי לחשוב עליו. אם זה קורה בין אדם לבין עצמו ולא כרוך במחיר חברתי כלשהו אין בכך כל רע. בברכה ד"ר אורן קפלן