עצב כבד וייאוש

אני בת 20+ ואני מרגישה מאוד עצובה, יש לי מחשבות עצובות ואני חושבת הרבה על המוות וסוף החיים למרות שאני בתחילתם...אני במערכת זוגית יציבה ואוהבת, יש לי חברים טובים ומשפחה חמה, וכאילו אין סיבה לכך. זה בכל מתבטא בחיים שלי - בכך שאני לא מצליחה להתמיד בעבודה/לימודים,ואני גם מטופלת בלוסטרל, ובשיחות עם פסיכולוג...למרות זאת, אני לא חשה בשיפור ואני מרגישה שאני מחוץ לחיים. אמא שלי נפטרה לפני שלוש שנים ממחלה, אני מתגעגעת אליה מאוד, אני מרגישה שהלב שלי נקרע, ואני פוחדת שלא אוכל לחזור להיות מי שאני, ושלא אוכל להיות שמחה בלעדיה. כואב לי ועצוב, ואני מסתכלת על החיים כצופני סכנה, כאב ומוות...אבדה לי שמחת החיים.

טל שלום התיאור של הדברים כבד ועצוב, נשמע שבאמת עוברת עליך תקופה קשה מאוד ודיכאונית. התמיכה הסביבתית שיש לך והטיפולים עשויים בהחלט להיות קצה חוט לפתרון אבל יתכן שתצטרכי להיעזר בסבלנות רבה. אני מקווה שאת הדברים שכתבת פה את גם מעלה בטיפול הפסיכולוגי כי זו באמת המסגרת הנכונה להתמודד איתם. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמרים על דיכאון ועל חרדה. אני מציע שקראי אותם ותנסי לבדוק אם את מתחברת לאחת ההגדרות המופיעות שם. לפעמים אבחון עצמי נכון והבנה עמוקה יותר על אופי הבעיה עשויים לעזור כדי להתמודד ולשנות את המצב. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן