גיל ההתבגרות

ראשית ברצוני להביע את הערכתי לכל הרופאים שנוטלים חלק באתר עוזרים ומיעצים- כל הכבוד. יש לי 3 ילדים, בן14.5 , בן13 ובת 9. אני ובעלי מאוד מוטרדים זה זמן מה מבננו הבכור. בשנה האחרונה חל שינוי במצבו החברתי. הוא הפסיק לצאת ולבלות, לא נמצא כלל בקשר עם חברים מעבר לשעות הלימודים, אף חבר לא מתקשר אליו. היו לו שני חברים קרובים בכיתתו עוד מבית ספר יסודי שאיתם בילה , אך לאט לאט הקשר הלך והתרחק, הפך לחד צדדי עד שבני התייאש והפסיק להתקשר. שאלתי אותו מה קרה, הוא מאוד סגור ולא משתף, אך בשיחה שקטה ב4 עניים סיפר שחבריו נותנים לו את ההרגשה שהוא לא רצוי, הוא בכה ואמר שהוא לא יודע למה הם שינו את יחסם כלפיו. עכשיו הוא אומר שאין לו צורך בחברים וטוב לו ככה להשאר בבית. המצב נמשך כבר 10 חודשים בערך.הוא מבלה את זמנו לבד ,מחשב, טלויזיה ושיעורים. שני האחים שלו מאוד חברותיים, נפגשים ומבלים הרבה עם חבריהם. הצעתי לו להתחבר עם ילדים אחרים מהכיתה והוא התקרב לילדים אחרים אך הקשר לא ממשיך מעבר לשעות הלימודים. אנחנו מאוד מוטרדים, לא נראה לנו טבעי שלנער בגיל זה אין בכלל חברים ולא נפגש, לא מדבר בטלפון, לא מבלה. חלו עוד כמה שינויים בהתנהגותו, כשאנחנו יוצאים לבלות כמשפחה הוא מעדיף לצעוד קדימה לבד , הוא מבקש מאחיו שלא ידבק אליו ( עד לא מזמן הם היו מאוד קרובים וצמודים) הוא "יורד" על אחותו הקטנה ומעליב אותה. הוא ביקש ממני לא לגשת יותר למיטתו לפני השינה ולא לחבק אותו כי הוא לא ילד קטן וכו'. ברצוני לציין שהוא תלמיד טוב ושקדן, מאוד חשוב לו להצליח ואין ירידה בהשגיו הלימודיים. הוא עובר שינויים פסיולוגיים משמעותיים, גבה מאוד, הקול השתנה וכו' ושאלתנו-מה דעתך על הבעיה שמטרידה אותנו, האם עלינו לפנות לפסיכולוג,( הוא מסרב לדבר אפילו על אפשרות כזאת), אם כן איך לשכנע אותו?, כיצד עלינו לנהוג?

יעל שלום ראשית צריך ללכת עם רצונותיו של בנך. אם הוא מסרב ללכת לפסיכולוג ולצאת עם חברים לא כדאי ללחוץ עליו. עם זאת, בהחלט כדאי להמשיך ולהציע לו אפשרויות שונות להתקשרות חברתית וגם לציין שישנה אפשרות לשוחח עם פסיכולוג. כדאי לתת לו את המידע ולומר שפעמים רבות שיחה עם מישהו חיצוני שמכיר מצבים מורכבים יכולה לעזור לפתור דברים. הוא כבר יחליט האם ומתי להשתמש בהצעתכם. לפי תיאורך נשמע שאכן עוברת תקופה לא קלה על בנך. לעיתים אפשר לעזור ולשנות דברים, אך לעיתים צריך להסתכל בצער ולהמתין שהזמן יעבור לתקופה טובה יותר. אני מבין את דאגתך וצריך להמשיך ולשים לב למה שקורה לו, אך לא להידחף יותר מדי. הוא מחפש את מרחב המחיה שלו ובהחלט כדאי לכבד אותו. בברכה ד"ר אורן קפלן