דו שיח בין בני זוג

שלום חברתי מתגוררת בבית הוריה ולי יש דירה בבעלותי שאני מתגורר בה בגפי. הנושא של מגורים משותפים עלה ואני היתניתי מגורים משותפים בחלוקה בהוצאות המשתנות דהיינו אני לא אגבה תשלום על דמי שימוש קבועים בטלפון ומיסי עיריה. חברתי דחוקה בכסף משום שהיא משלמת סכום עתק בחודש על הוצאות לפסיכותרפיה למטפל פרטי. אמרתי לחברתי שעם כל האהבה היא חייבת לקצץ בהוצאות הטיפולים על ידי כך שתפנה לשירות הציבורי כי אין בדעתי להיות פראייר של פסיכותרפיסטים פרטיים. האם זוהי התנייה לגיטימית ביחסים זוגיים ? off topics אמרתי לחברתי " או שתבעטי את ד"ר X ותגורי אצלי או שתמשיכי לשלם לו ולגור עם ההורים שלך" שאלותי הן : מה צריכה לעשות חברתי במקרה שהמגורים בבית הוריה גורמים לה קשיים ? להמשיך לסבול עם ההורים ולהיות מטופלת או לפנות לחוות דעת שניה. האם החברה צריכה לספר למטפל מה אמרתי לה ובאיזה סגנון ? אני מניח שמטפלים נתקלו בסוגיה הזו לא פעם ולא פעמיים שבן הזוג שהוא בעל המאה עויין את הרעיון שבן זוגו משלם הון עתק לפסיכותרפיסט. מה התשובה שמטפלים נותנים בדרך כלל בנושא הזה. להתייחסותכם אודה

צריך לברר מספר נקודות לפני שעונים על שאלתך. כמו למשל, מה אומרת חברתך על הטיפול של ד"ר X. כי אם הוא אכן מומחה בתחומו, שווה את הכסף ומצדיק את הציפיות שלה, אז אין ברירה כנראה אלא למתין עם המגורים המשותפים עד שיסתיים הטיפול. בינתיים חברתך מתגוררת אצל הוריה, אתה עדיין לא שילמת פרוטה וכבר אתה מתנהג ומרגיש כבן זוג המשלם הון עתק לפסיכותרפיסט. אולי במקום להגיד לחברתך מה לא לעשות תנסה לבוא לקראתה ולהציע לה ע"י שיחה שלכם ביחד פתרונות שיהיו מתאימים, הולמים ומקובלים עליה. מאחר ואתם עדיין לא מנהלים חשבון משותף מגיעה לה התייחסות קצת יותר אוהדת, מתחשבת ואובייקטיבית לבעיות שהיא מתמודדת איתן וצריכה לפתור עם עצמה ופחות להדגיש את העניין הכספי. טיפול אצל פסיכותרפיסט זה לא כמו ללכת לטיפולי יופי אצל מעצב שיער או קוסמטיקאית. זה טיפול חיוני לנפש.

שלום אינני יכול להשיב האם זו התניה לגיטימית, אבל יש לי הרגשה שאם המצב היה הפוך והיית מקבל מבת זוגך התייחסות או מענה בסגנון שאתה מתאר בהודעתך, היית מאוד נפגע. אני לא חושב שהנושא הכספי הוא הנקודה העיקרית במה שאתה מתאר, אלה אופי היחסים הזוגיים ביניכם וכיצד אתם מקיימים דיאלוג. אם יש בעיה תלמדו להתמודד איתה ולהגיע למצב ששניכם מרוצים מהתוצאה של הדיאלוג. זו לדעתי צריכה להיות המטרה העיקרית במצב שנוצר. בין אם תחליטו לדחות את המגורים המשותפים, לצמצם את פגישותיה עם המטפל, לוותר על תשלום שלה לתקופה מסוימת וכו', כל פתרון אינו נשקל רק בפרקטיות שלו אלא גם במשמעויות של האמון, האמפתיה והתמיכה ההדדית שהקשר שלכם מסוגל לתת. בברכה ד"ר אורן קפלן