בעיה עם נערה מתבגרת

אני אם לנערה אחרי צבא בת 20. אני עובדת כ 10 שעות ביום, יש לי בקשות מביתי לעזור לי בעבודות הבית מידי פעם בניקיון, בסידור הבית הקלות, בסידור החדר שלה שמבולגן עד מעל הראש ולא ניתן למצא שם לא ידיים ולא רגליים, בקיפול הכביסה מדי פעם אך היא מסרבת. היא עובדת יומיים בשבוע ושאר הימים משמשים לה כימים פנויים. כשהיתה חיילת מימנתי לה הוצאה קבועה מסויימת ע"ס 45 ש"ח לחודש, כשהשתחררה ויצאה לעבוד הפסקתי זאת וטענתי שסכום כזה היא יכולה לממן מכיסה ואין סיבה שאני ימשיך לממן מה גם שאין שום נכונות ממנה לעזור בבית ולשים יד במטלות הבית על כך ענתה לי שאם אני לא ממשיכה לשלם לה היא לא מוצאת לנכון לעזור בבית, על כך הגבתי שעליה להביא לי את מפתחות המכונית ולא להשתמש יותר במכונית. בתגובה לכך היא הפסיקה לדבר עם כל בני הבית הולכת וחוזרת בלי להודיע לאן, ומבלי להודיע האם היא חוזרת לישון בבית או לא (דבר שהיא יודעת שאני דואגת לה מאוד ומאז ומתמיד היא תמיד עידכנה אותי מה קורה איתה בתום יום בילויים האם ישנה אצל חברה או לא) ניסיתי להתקשר אליה כמה פעמים ולבדוק מה איתה והיא ניתקה לי את הטלפון. שאלתי היא האם אני צודקת בכך ששללתי לה את האפשרות לנגישות למכונית או לא ומה עלי לעשות בכדי שהדברים יסתדרו(דרך אגב אף פעם היא לא עזרה בבית ולא שאלה אם יש משהו שהיא יכולה לעזור) הרבה פעמים אמרתי לה שבבית צריך גם לתת וגם לתרום ולא רק לדעת לבקש ולקבל. אבקש תשובה דחופה מה עלי לעשות היות ומצב זה שאני מנותקת מהקורה לה מפריע לי מאוד ואני דואגת לה במיוחד בימים משוגעים אלו שההורים רוצים לדעת היכן ילדיהם ומה קורה איתם.

שלום יפה, לדעתי את חייבת להציב בפניה שתי אפשרויות: או שהיא יוצאת מהבית (כלומר, שוכרת דירה), או שהיא נשארת בבית, אבל אז היא חייבת לקבל את החוקים שלך! את צריכה להיות מאוד עקבית בעניין. אפשר להגיד לה: "את לא ילדה קטנה ואת חייבת להחליט איך את חיה". גם אני, כשחייתי עם שותפים, דרשתי שהם יודיעו לי אם הם באים לישון או לא. עדי

יפה שלום בואי נתחיל עם עובדות. בחורה בת 20 שסיימה צבא איננה נערה מתבגרת. מדובר באישה צעירה ובוגרת שבהחלט יתכן שנמצא במצב של חיפוש עצמי אבל את נעורי התיכון סיימה די מזמן. העובדה שאת מתייחסת אליה עדיין כנערה מתבגרת אומרת משהו על היחסים ביניכן ושווה לבדוק את זה יותר לעומק. אין ספק שבמצב בו את עובדת קשה והיא גרה בבית היא צריכה לעזור. עם זאת, לא הייתי מתמקד כעת בתהליך הספציפי שקרה לכן כעת, אלא במערכת היחסים שלכן במובן הרחב יותר. נראה לי שהדברים לא התחילו אתמול ומדובר כאן בתוצאה של משהו שנמשך כבר זמן רב, ורק ההתפרצות קרתה עכשיו. אני מציע לך לנסות ולמצוא דרך לדיאלוג עם בתך. נסי למצוא מקום וזמן שמתאים לשיחה רגועה על כוס קפה ונסי להסביר את הדאגות והכעסים שלך. יתכן שהיא מסוגלת להקשיב ויתכן שהיא עכשיו במצב רגוז על כל העולם ואינה מסוגלת להקשיב. שווה לנסות. את מבחינתך בכל מקרה צריכה להתחיל להכיר בכך שהיא כבר לא ילדה ועם כל הדאגות הטבעיות שיש לאמא לבתה, תצטרכי להתחיל לוותר על העמדה של אם למתבגרת צעירה. זה יעשה טוב לשתיכן. בברכה ד"ר אורן קפלן