להרה- לא בושה להתנצל.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
על אי דיוקים על סילופים על עיוותים על חוסר נימוס ועל התנשאות.
אולי זו ההתנשאות הבלתי נסבלת בעליל שלי, אבל אני לא חושבת שיש טעם לכל זה. מה את מנסה להוכיח? שאת צודקת? בסדר - את צודקת ואני טועה. שאת יודעת יותר? בסדר - אז יש לי המון מה ללמוד (ובעיקר ממך מסתבר). שאת לעולם צודקת? בסדר - אז כל היתר טועים (ובעיקר אני מסתבר). אני רואה שאת צוברת לך כאן (ולאו דווקא מיוזמתך) מועדון של מעודדים. באמת חבל שזה גולש לכאלה פסים, אבל זו באמת התגובה האחרונה שלי אלייך. ושוב, לא כי הדברים שלך לא חשובים בעיניי, אלא בגלל ההדים שמתעוררים כאן בעקבות כל הודעה (שירה, נועם, דיאנה וכן הלאה). אם היה אפשר לנהל דיון בלי כל מיני מעירים ומעירות, ובלי להגיע למצב של גלישה מתחומי הפורום, זה היה סביר - אבל כשזה נעשה אישי, מה הטעם? תכתבי לי מייל ואני אענה לך וכן הלאה, ולא תהיה שום בעיה. הודעות "מעמיקות" כמו של שירה, לדוגמא, רק הופכות את העניין למטופש ביותר, וכאמור - מכיוון שאני מתנשאת, מסלפת ו... לא יודעת מה עוד - דיונים מטופשים לא מדברים אליי. את רוצה להמשיך ולעורר גלים? מצויין. את מתעקשת לקבל התנצלות? מצויין. רק תנסי להפריד לרגע את העיקר מהטפל, בסדר? ותנסי לענות, רק תנסי, בצורה פחות מתגוננת. אולי לא לזה את מתכוונת, אבל ככה זה בהחלט נראה. אני כן מוכנה לכתוב, ובפה מלא, שלא היה לי שום דבר אישי נגדך, ומשום מה את החלטת שאני המקור לכל "הצרות הפורומיות" שלך. מן הסתם, זו עמדה שאני לא מחבבת, ולא חייבת להישאר בה כי את לא מכונה להניח את הנושא בצד ולהמשיך הלאה. זה לא קשה. ולהבא תשתדלי לחשוב פעמיים לפני שאת מדביקה לאנשים שאת לא מכירה תכונות כאלה או אחרות. את משקיעה כ"כ הרבה בדברים שאת כותבת, אבל פזיזה מאוד באיבחוני אישיות. איך זה?
כבודך הרה במקומו מונח ואת ידועה ומוכרת כאן בפורום בכתיבה העינינית שלך ובנועם כתיבתך. אני חושב שהיה דיון עיניני שהועלו בו תכנים של ממש, למרות שהיו חילוקי דעות. למי ששאל למה המגילות כל כך ארוכות התשובה היא כי מדובר בנושא לא פשוט. לא צריך לפחד מחילוקי דעות ובואו ביחד לא ניתן לזה להגיע למקומות אישיים. גם כבודה של טלי במקומה מונח והדברים שהיא כתבה חשובים ומהווים עדות אישית של מישהי שהייתה שנים רבות בטיפול ונפגעה ממנו. סגנון הכתיבה שלה איכותי מאד וכמוה יש רבים ורבות שאין להם את האומץ להגיד את מה שהיא אמרה. אז באמת חבל שדיון איכותי יסתיים כך. לא חושב שמישהו צריך להתנצל בפני מישהו ופשוט בואו נלמד לחיות עם חילוקי דעות לנתח את האישיות של מישהו, להתימר לדעת מה המניעים שלו, מה הוא "באמת" חושב ומה הוא "באמת" מרגיש, זו תוקפנות בעיני. (זו גם אחת הביקורות המרכזיות כנגד הפסיכותרפיה הדינמית שכן העיקרון הזה הוא בבסיס שלה.) אז בואו נחדל כולנו מזה בלי קשר למי התחיל ומי סיים. ולכל הטרמפיסטים כמו ערן ודומיו שיחפשו להם מקום אחר להשתלח באנשים. אני סולד מהם ואני בטוח שגם טלי סולדת מהם.
אין לי מושג על אילו צרות פורומיות את מדברת. לגבי הקטע הראשון של דברייך- הוויכוח שלי איתך הוא כלל לא על עצם העניין, ולא קשור כלל לתוכן הדברים, את רואה, שוב את מפספסת. אבל נדמה לי שאין טעם להסביר שוב, כתבתי מכתב ארוך ומפורט למטופלת, שמציג לה בזהירות מירבית את כל האפשרויות ומנתח את מצבה. באת את , והקצנת את הדברים, והצגת את דעתי בצורה לא נכונה. ואחכ היו עוד סילופים, אוליי לא מתוך כוונה רעה, ואני מאמינה שאכן כך, ובכל זאת הם היו וכשהפניתי אותך אליהם בחרת לקטוע ולא להתייחס (אני אגב ממש לא מרגישה מתגוננת, מוזר) על האינטואיציה שלי באיבחון האישיות לא באתי להתווכח איתך, בעיקר עסקתי בעובדות ולא באיבחון. יש אגב כמובן סקאלה, והכל יחסי. טלי.