קמה בבקר ורוצה למות. הצילו

שלום לכולם... תמיד היו לי תקופות בהם הרגשתי רע ולא היה לי כוח וחשק לעשות כלום. הייתי קמה בבוקר עם מועקה ענקית בחזה ובקושי נושמת. לפני שנתיים עברתי פרידה מאוד קשה מבחור שאהבתי. הפרידה היתה קשה...לא נתתי לו לצאת מראשי והרגשתי רגשות אשמה חזקים וקשים כמובן שהבחור לא ממש גילה סבלנות למצבי ודי תקף אותי כשניסיתי להתקרב. הוא התנהג אליי כאילו אני הכי מגעילה ורעה בעולם ואני ספגתי הכל לתוכי וכמעט איבדתי עצמי לדעת. שנה שלמה חיי היו חושך,בגיל 21 הייתי אובססיבית לחלוטין..כבר לא רציתי אותו אלא רציתי לזכות ביחס טוב ממנו כי הוא כ"כ חשוב לי נסעתי לחו,ל ושם רציתי להשתנת ואכן..אימצתי גישות המסבירות למה הוא עשה את זה וכך נחה דעתי..סלחתי לו ,חשבתי שסלחתי לעצמי וחיכיתי ליום בו אתקל בו. לפני כמה חודשים עקב מעבר לגור לבד נכנסתי לדיכאון שנבע מהבדידות שנוצרה בחיי והבנתי שחיים בוגרים ללא מסגרת הם די בודדים. התחלתי לחשוב על דת ורוח והכל היה נראה לי שקר .אנשים נראו לי חיים סתם והתחלתי לחטוף התקפי חרדה והתפרעויות די בציבור. לא יכולתי לשאת זאת וחזרתי הביתנ ..כמעט ונרגעתי ואז קיבלתי טלפון בלתי צפוי מהחבר האהוב לשעבר שחזר משנה וחצי בחו"ל. התבלבלתי לגמרי..שנאה התערבבה עם תקווה לשיפור ..נפגשנו וזה היה אסון.. הוא לא היה נחמד אלי כמו שחשבתי..די זלזל בי...כאילו לא עבר כלום מאז. הרגשתי בשנאה מצידו..העניין שאני לא יודעת אם אני מדמיינת והכל נובע מתוכי..כי הרגשות שלי מעורבים..אני שונאת אותו כל כך כל כך כי הוא הרס לי הרס הכל אבל אני רוצה אותו וכואב לי שהוא לא. ניסיתי להיות כנה איתו והוא מזלזל או שאני משקרת והוא כנה ואני פשוט לא מסכימה.. אני מרגישה פספוס שהוא ניתק ממני לשנה וחצי... זה היה נורא וגיליתי שאני עוד אובססיבית. כמובן שניסיתי להסתיר זאת מפניו וכשניסיתי לנשקו הוא דחה אותי. מאז פגישה זאת אני הרוסה ושבורה..אני לא מסוגלת להיות לבד לרגע ואין לי חברים. אני בדיכאון ממש . לא מסוגלת להית בחדר שלי או לענות לטלפון ההורים שלי סובלים החברים שעוד נשארו(בודדים...) אני מוציאה עליהם כמויות זבל שאין לי כוח לסחוב. אני מרגישה שאני מתפרקת אי לא בטוחה שזה בגללו אבל הדחייה שלו הורגת אותי אף בחור לא מתקרב אליי..כאילו הם מריחים את הריקבון. אני מרגישה שכל מה שידי נגע בו נהרס שאנ ימצורעת מגעילה מפלצת אני לא יכולה לחיות כך יותר מה עליי לעשות פוחדת לפנות לפסיכולוג כי הוא יכול שלא לקבל אותי ועוד דחיה ואני מתה. בבקשה תעזרו לי

אופליה היקרה אל תחששי לפנות לעזרה. יעזרו לך. אף פסיכולוג לא יאמר לא למצוקה שלך. אם אחד לא פנוי הוא יפנה אותך לאחר. אומללות היא צרה של כולנו, והמקצוע שלהם. תחזיקי מעמד. ובהצלחה.

לאופליה שלום! את נשמעת לי בחורה מאד חכמה ואני בטוחה שתוכלי להחזיק את עצמך בידיים כי הוא לא שווה אותך, תצאי ,תבלי, ותהני ובטוח שתמצאי מישהו שיעריך אותך כמו שאת.

גשי עם השאלה הזו לפורום פסיכאטריה, כי כאן אם הרה לא תענה לך, לא תקבלי תשובה לעיניין.... לפי דעתי לפחות.... אין כאן ד"ר אם אני לא טועה ללפחות עוד חודש ככה... או שפשוט תגשי עם השאלה הזו לפורום זוגיות חברה ותעסוקה, שם בדיוק מתעסקים בבעיות כאלה, למרות שאני לא כל כך אוהבת את הד"ר, לפי דעתי הוא קצת מתעלם ממהות השאלה לעיתים.... ומפנה אותך ישירות לטיפול מבלי ל"שוחח" קודם קצת על הבעיה... כל טוב

למה שלא תפני לעזרה של פסיכולוג, פרטי או של קופ"ח, אני פעם הלכתי לפסיכולוג של קופ"ח(אני בכללית) - הם לוקחים משהו כמו 11 שקל וזה מאד עוזר, הם לא יגידו לך לא, מה פתאום??? הרי זה התפקיד שלהם לעזור לך בכל בעיה שיש לך , ויש לך כנראה בעיה פסיכולוגית עם הפרידה מהחבר, גם פסיכולוג פרטי לא יתנגד הרי זה המקצוע שלו - מזה הוא מתפרנס, הבעיה היא שזה יקר מאד, לכן הכי עדיף לך שתפני לבריאות הנפש של קופת החולים שאת שייכת אליה ושם יעזרו לך בטוח.