שאלה לד"ר קפלן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני בת 31 נשואה מזה 5 שנים, יחד כבר כתשע שנים. היחסים נבנו לאט לאט והתפתחו לדעתי (וגם לדעת בן זוגי לדבריו) להיות קרובים ופתוחים. בתחילת הקשר היו פערים והבעייתיות העיקרית היתה סביב נושא של קנאה שלי כלפיו (עבדתי מאד קשה על נושא בניית האמון והפחתת הרגשות הנ"ל ואף הצלחתי) וסביב נושא של פערים ברצון לקיים יחסי מין - נושא שגם הוא נפתר עם הזמן וגם בנושא זה אני באתי לקראתו הרבה יותר כי הנחתי שהבעיה היתה יותר שלי. יחסי המין נפלאים, במיוחד בכמה השנים האחרונות. הוא בן זוג נפלא ונראה מאד מאושר איתי. אין לי ספק שהוא אוהב אותי הוא לא מסתיר זאת ומראה זאת בכל דרך אפשרית. אנו זוג מאושר. הדבר היחיד שהעסיק אותנו בחודשים האחרונים והיה לא סימפטי היה בעיית פוריות שלו שמנעה מאיתנו להכנס להריון. הוא עבר ניתוח בעקבות כך ועברנו כמה טיפולי פוריות (האישה במקרה כזה עוברת טיפולים שמגבירים ייצור ביציות כדי להגדיל את הסיכוי לקליטת הזרע). לאחר מספר טיפולים אני בהריון - אמנם עם קשיים (בתחילתו לא היה ברור אם מתפתח כיאות ועכשיו קיבלנו תוצאות לא ממש טובות של בדיקת שקיפות עורפית וניאלץ לבצע בדיקת מי שפיר), אבל התקופה של השנה האחרונה קירבה אותנו זה לזה בגדול. העוקץ: לפני כשבוע במקרה רציתי לשים לו משהו בתיק (זה לא קורה כמעט אף פעם) ופתחתי תא די קטן ובתוכו גיליתי דיסק מחשב "כחול"! הוא מאד נלחץ כשראה את זה. טען שזה לא שלו ושאינו יודע מהיכן זה הגיע. שהוא לא משתמש בתא זה. יש לציין שהוא מלמד תלמידים רבים בבתיהם ושהדריך בקייטנה (לא של קטנטנים) לא מזמן (זו היתה הפעם האחרונה שבה השתמש לפיו בתא זה ואכן הטושים שלו מאז עדיין היו בתוכו. לדבריו עד אז לא ראה שהיה שם משהו). הוא אומר שאינו יודע איך הדיסק הגיע לתיקו, אך שיתכן שאחד מהנערים שהוא מלמד חמד לצון או הכניס את הדיסק לתיקו מאיזו שהיא סיבה אחרת. דיברנו רבות על כך ונתתי לו הזדמנויות רבות לומר את האמת מבלי להפגע. הוא עומד על שלו בכל תוקף. טוען שזה לא מעניין אותו לראות סרטים כחולים (במיוחד בלעדי, שהרי עשינו זאת בעבר יחדיו) ונראה מיוסר מאד מהמצב. אני מאד רוצה להאמין, אך מתקשה לאור העובדות הברורות לכאורה. אני פגועה לא רק מהמעשה, אלא מכך שאם הוא משקר ועשה זאת, הוא עשה את אחד הדברים הפוגעים ביותר עבורי (והוא מן הסתם יודע זאת). זה לא מסתדר עם שום דבר בהתנהגותו וגם לא עם זה שאנו זוג שנמצא רוב זמנו הפנוי אם לא כולו יחד. רציתי לדעת מה אתה חושב על כך. מה עלי לעשות עם הרצון ועם חוסר היכולת להאמין? יש לציין שהוא אדם אמין מאד באופן עקרוני ועד כה לא היתה לי סיבה לפקפק בכך. מצטערת על אורך השאלה, בתודה מראש, מאי.
כבר שאלת את שאלתך בפורום זוגיות חברה ותעסוקה - ואפילו קיבלת את תשובתו של ד"ר יוסי אברהם.
נו אז מה אם היא שאלה, זכותה לשאול שוב ושוב.