מחשבות טורדניות

שלום רב. אני סטודנטית, בת 22. איבדתי כל שמחת חיים, לאחר שהמצב שלי החמיר, וזה ממשיך יותר ויותר. אני לא יכולה להיפטר מהמחשבה שאין המשך לחיים, כלומר שכשאני אמות, אני לא אתקיים יותר, זה מאד מעיק עלי, ומטריד אותי כל שניה. שום דבר לא מעניין אותי יותר, אני נורא מפחדת ממות, ולא יודעת מה לעשות כדי להפסיק את זה. אני לא רואה יותר עתיד, אני רק רואה את הרגע שבו אני אמות. בבקשה, תעזרו לי, כי אני לא יכולה לחיות ככה.

אלי, אני חושבת, שכמעט כל אדם מוטרד ממה שקורה אחרי המוות, ורואים את זה בשלל האמונות הרווחות בעולם. ברגע שמחשבה מסויימת או נושא מסויים מציקים לך עד כדי איבוד התקווה, יש מקום להתערבות של איש מקצוע. יש לך אפשרות לפנות לייעוץ דרך האוניברסיטה בה את לומדת, דרך קופ"ח, באופן פרטי או במרפאה הציבורית לבריאות הנפש הקרובה אלייך.

שלום לך אלי. הן הפסיכולוגיה והן החברה מייחסות המון משקל לפחדים שלנו. בתירוץ הבילתי נלאה שזה לגיטימי לפחד ומאוד מאוד אנושי.... אך, כולם שוכחים לספר לנו שהפחד הוא רגש לא רציונלי!!! אנושי אולי - (בעיקר כי הפחד מקבל לגיטימציה מאנשי מקצוע). פחד לכשעצמו אינו מפחית את רמת החרדה, אינו מסייע לנו בהתמודדות עם מושא הפחד. נהפוך הוא! - רק מגביר את רמת החרדה ומשתק!!! צר לי, אך הפחד מסיום החיים והמוות גורם לך למות בעודך בחיים!!! כמאמינה בגלגולי נשמות -אני מאמינה שמקור הפחד נובע בגלגול קודם, וממליצה לך לקרוא ספרים בנושא ואולי האמונה (אם נכונה או לא - אינה רלוונטית במקרה זה) תקל על תפקוד יומיומי. (בנוסף לטיפול פסיכותרפי) ספרים מומלצים קלילים ומהנים (גם אם לא מאמינים) - שיעורים בזמן ורק האהבה היא ממשית. בהצלחה!!!

הפחד הוא לא רגש רציונלי???? פחד הוא אחד מהרגשות המולדים ולא מהנרכשים. איך היינו שורדים בלי פחד??? נכון, כשפחד נעשה לא רציונלי אז מתעוררת בעיה, אבל תארי לך שכולם היו חסרי פחד. גם ככה העולם הזה מטורף לחלוטין. ואגב, הפחד אינו רגש ש"שייך" רק לאנושות, אלא לכל יצור חי (מפותח), וזה מוכיח שהפחד חיוני. אנחנו, האנשים, נלחמים בפחד ומנסים לצמצם את קיומו; אבל הוא לא יכול להיעלם, משום שהוא טבעי לחלוטין, ובלי קשר למה שאנשי מקצוע אומרים. אני מסכימה איתך שפחד אינו מסייע להתמודדות עם מקור הפחד, כשאנחנו גדלים ומתפתחים אנחנו רוכשים את הכלים המתאימים להתמודדות, אבל לעולם לא נוטשים את הפחד מאחור; זה בלתי אפשרי! זה כמו לנטוש מאחור איבר חיוני.

ELLIיקרה! גם אני עברתי תקופה כזו ואף יותר גרועה עם תחושות שאין כל טעם לחיים וניתוק... זה מאוד קשה ותמיד מסתכלים איך כולם מסביבנו חיים בעוד אנחנו בעצם מתים, וזה מוסיף קושי. בתור אחד שעבר דברים דומים העצה היחידה שלי היא ללמוד להתיידד עם הפחד ולא להילחם בו ואני חושב שזוהי אבן היסוד בכל פיתרון של בעיה נפשית. אם מקבלים את המצב ולא נילחמים בו . זו עבודה קשה אבל אני חושב שהיא היחידה שמאפשרת לחיות בשלום עם עצמך. מחזיק אצבעות

קודם כל, תודה רבה לכולם על התייחסות ותשובות, אני שמחה שיש מי שמקשיב לי סוף סוף. הבעיה היא, שאני כל כך לא רוצה למות, וזה שהדבר הינו בלתי נמנע, פשוט הורס אותי. אני לא יכולה לתאר לעצמי - איך זה שאני לא אהיה יותר קיימת, ובשביל מה אני צריכה את כל הדברים בחיים, אם אני אמות בסוף, מה זה שווה??? האמת היא, שאני לא רוצה באמת פסיכולוג, או הרגעה... אני גם ככה על כדורי הרגעה כל הזמן, מה שאני רוצה לדעת, זה שיש חיים אחרי מוות, וזה משהו שאני לא יכולה לגלות, וסביר להניח שאין.

היה לי פעם מטפל מעולה, (מבריק במיוחד, בלי שום קשר) , שאמר לי: כל עוד לא תשלימי עם המוות, לא תוכלי להתחיל לחיות. לפי זה, את בדרך הנכונה. את מתעסקת , נוגעת, בשאלת המוות, וזה אומר שאת גם בדרך להשלים עם זה. בדכ נהוג לומר שבגיל ההתבגרות אנו מתעסקים בשאלות האלה הרבה פעמים זה מתאחר. לדעתי שוב, את בדרך הנכונה, כנראה.

להילי שלום! אם המוות כ"כ מפחיד אותך , תחשבי שאולי שם טוב יותר כי מי אמר ששם רע , ( זה לא אומר שתנסי זאת) אבל אולי כך לא תפחדי כ"כ . מעבר לכך תנסי למצות את עצמך בתחומים שאת אוהבת וכך לא יהיה לך זמן למחשבות שליליות. בהצלחה שרון.