אהבה כואבת-נדוש אבל אמיתי

לפני כשנתיים הבנתי שאני מאוהבת בגבר אך הסטטוס הפורמלי שלנו לא איפשר לי להיות איתו בקשר רומנטי.כעבור כחצי שנה השתנו התנאים, הרגשות היו הדדיים( בדיעבד התברר שהוא התאהב בי הרבה לפניי) ומאז אנחנו נאהבים ומתגברים על הרבה קשיים כדי לממש אהבתנו.(שנינו נשואים עם ילדים וזה לא הקושי היחידי). כבר כשהבנתי שאני מאוהבת, התחלתי לסבול מבעיה בריאותית קשה, ואני מנסה לטפל בה בכל דרך ללא הצלחה. קיימות תיאוריות הקושרות בעיה זו במצב נפשי ואין ספק שאני במתח מאז התובנה ההיא ואחר כך מאורח החיים החדש. כיום, אני עייפה משנתיים של כאבים , מתפרצת בבכי ללא סיבה ומדוכאת אולי גם מעוד מס' סיבות שהחיים זימנו לי בלי קשר כמו פיטורים ובת מתבגרת ש"מתרחקת" ממני. אני בהתלבטות אם לסיים את הקשר שמחד ברור שגורם לי ללחץ אדיר ומאידך מהווה סיפוק ומשענת בכל רגע שהשמיים מתקדרים. ואם להפסיק אז, האם להמית אותו במיתת נשיקה ( נבזי וטכני) או לחשוף את התלבטויותיי ולצפות לשיתוף פעולה ( אשליה ילדותית?) יש עיצה? בתודה.

עדן, לדעתי, כנראה שיש קשר בין מצבך הבריאותי לבין הסיפור שאליו נקלעת. הגוף שלך כנראה מאותת לך שאינו יכול לשאת מצב של חיים כפולים, מתח והעמדת פנים. מה גם שאת לא רק עושה עוול לעצמך, אלא חוטאת כלפי בני משפחתך (בעלך והילדים). קודם כל את צריכה לבדוק היטב ולעומק ובצורה כנה את מערכת היחסים שלך עם בעלך. אם האהבה, ההבנה, והשותפות ביניכם אכן הפסיקה להתקיים, והעסק אבוד לגמרי, אז ממילא אין טעם להמשיך ואולי כדאי לך לחשוב לפרק את החבילה ולהשקיע בקשר החדש. במקביל, את צריכה להיות מודעת לכך שהגבר הנשוי בו את מאוהבת יכול להישאר במצבו הנוכחי עוד הרבה זמן ואין לך שום ערובה או ביטחון לכך שהוא יתגרש בשבילך בזמן הקרוב. ככה או ככה, אם תשימי את עצמך במקומו של בעלך, בטוח שתגיעי למסקנה שגם את לא היית רוצה לחיות בשקר (נניח אם בעלך היה בוגד בך כשנתיים) וכל הסיטואציה הזאת לא בריאה לשניכם, לכן את צריכה להוציא את הסיפור הזה לאור כדי לנקות את האווירה וכדי להוריד מתחים מיותרים. כידוע, החיים אינם רק התאהבות (זה נכון אולי רק בגיל העשרה) החיים האמיתיים הרבה יותר מורכבים ודורשים שיקול דעת, נטילת אחריות והעזה לבחור בדרך מסוימת, למרות הקשיים. בהצלחה.