אולי אני אסביר את עצמי

כתבתי כאן שאני מרגישה שאין לי עם מי לדבר. ושאין אף אחד בעולם שלי שרוצה להקשיב לי. ושיש לי חברה טובה שהייתי רוצה לדבר איתה אבל נראה לי שהיא לא מספיק רוצה להקשיב. אמרו לי שאולי זה רק נדמה לי ושאני צריכה לנסות לדבר איתה. אז ניסיתי. לא עבד. היא לא רוצה לשמוע, היא אמרה לי בפירוש (בעדינות אמנם) שהיא לא מסוגלת להכיל. הייתי בוכיה שעות רבות, בהתחלה חשבתי שזב בגלל שעכשיו ממש אין לי עם מי לדבר אם אפילו היא לא רצתה להקשיב. ושאני בודדה בעולם. עכשיו אני פחות חושבת שזו הבעיה. הבעיה היא לא שאני מרגישה שאין ליעם מי לדבר (למרות שגם, אבל לא על זה כואב לי), הבעיה היא פשוט שאני מרגישה שאיבדתי אותה, היא חסרה לי ואני מתגעגעת. לא הפסקנו להיות חברות, פשוט היא לא יכולה להקשיב לי. היה מי שאמר פה שיש אנשים שקשה להם עם חולשה. זה כנראה נכון. אני מתגעגעת אליה...

יכול מאד להיות שבאמת קשה לה עם חולשה אבל יכול להיות שדווקא בגלל שהיא חברה טובה שלך היא לא רק מקשיבה לך, העניין שהיא כנראה ממש מזדהה עם הכאב שלך ועם הבעיות שאת מתארת לה וככה היא מרגישה שהיא מתמוטטת יחד איתך במקום לתמוך בך. אם את רוצה באמת לשמור את החברות איתה ולא לאבד אותה - אל תעמיסי עליה, תשתדלי למצוא אוזן קשבת אצל חברות או חברים אחרים ואת הקשר איתה תשאירי בפסים אחרים בלי לערב אותה יותר מדי.

תודה. נראה לי שזה משהו שגם היא ניסתה להגיד לי. פשוט היה לי קשה שאני צריכה אותה והיא לא מוכנה לעזור לי ולהקשיב. כי אני אוהבת אותה מאוד.

שלום קראתי את הודעותיך, גם אלו הקודמות כולל זו שהרגשת בה לא טוב מכך שכתבת כאן בפורום. אני מרגיש אותך מאוד בודדה, גם כאשר את נמצאת בקשר. יש לכאורה משהו קטוע. אנשים הגיבו אליך לא מעט פה בפורום, ובכל זאת הרגשת בודדה ולא מובנת. אני חושב שזה לא מקרי. יש איזשהו קצר בתקשורת שבסופו של דבר משאיר אותך מאוכזבת, בוכיה ולבד. באחת ההודעות הצעתי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ואני עדיין סבור שתוכלי להפיק מטיפול כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן