רק קצת שקט נפשי בבקשה

היי אני בת 16 ,יש לי כרגע הרבה בעיות עם עצמי ,חרדות,מחשבות טורדניות,דיכאון שנובעים ממצבים אישיים שלי. ובנוסף לכך אימי נהיתה נכה לפני כמה ימים ,אני חיה איתה לבד ואני צריכה לטפל בה, לעשות את כל עבודות הבית,לשאול כל הזמן מה היא צריכה. לא רק שמצב זה מטיש אותי ,גם פסיכולוגית קשה לי עם המצב הזה שכל החיים היא לא תיפקדה כמו אמא ביחס אלי ועכשיו אני חייבת לטפל בה בצורה שהיא אף פעם לא עשתה. ובנוסף לכך להתמודד עם הכעסים והתיסכולים שלה ,ולהסתיר את שלי כדי לא להעמיס עליה. בקושי בעצמי אני מצליחה לטפל אז גם בי וגם באימי ,זה יותר מדי בשבילי. יש לי גם עבודה,שיעורים פרטיים ,ומעבר לזה אני צריכה זמן לעצמי,להבין מה אני צריכה ורוצה,ועוד שיש לי זמן אני לא תמיד מצליחה לחשוב בבהירות בגלל המחשבות הטורדניות. גם לסבתא שלי אני הולכת פעם בשבוע ועוזרת לה. הפסיכולוגית שלי אמרה עוד לפני שאימי נהיתה נכה שאני לוקחת על עצמי יותר מדי ,ממלאה לעצמי תפקידים שהורי לא ממלאים. אני באמת לא יודעת מה לעשות כבר , אני רק רוצה להרגיש טוב עם עצמי ,ואז אני מניח שגם יהיה לי יותר קל להתמודד עם המציאות שלי.

ד שלום אני חושב שהפסיכולוגית שלך צודקת. על כתפיך מונח משקל רב ותפקידים שאינם מתאימים לגילך ולמצבך. עם זאת, אני מבין שאין לך הרבה ברירה. אם את חיה עם אימך לבד כנראה שהאחריות שאת לוקחת היא לא לבחירתך אלא נובעת גם מצו מצפונך ופשוט אינך יכולה לנהוג אחרת. כנראה שהלחץ בו את חיה עושה את שלו והמחשבות הטורדניות הם סוג של בעית חרדה ועם הדיכאון עליו את מספרת בוודאי נפגעת איכות חייך באופן משמעותי. דרישות המשפחה ממך, כבודם במקומם מונח, אבל צריך לבדוק איך במקביל להיות ילדה נאמנה את גם שומרת על עצמך. בסופו של דבר, אם לא תחזיקי מעמד גם לאימך וסבתך היה רע יותר ואם תחיי טוב יהיו לך כוחות וסבלנות רבה יותר לטיפול המסור שאת נותנת. מאחר ואת נמצאת בטיפול פסיכולוגי אני חושב שכדאי להביא את הדברים לשם ולחשוב ביחד עם המטפלת כיצד את מעבירה את התובנות הללו לחיי המעשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני הייתי שוקלת שיחה משותפת עם האם אצל המטפלת...

אין ספק שהתפקידים שאת לוקחת על עצמך קשים, בשילוב עם הרגשה של חוסר הדדיות מול אמך. אני לא יודעת אם זה יעזור, אבל כשקראתי את מה שכתבת, התמלאתי הערכה על מה שאת עושה. אז אפילו אם זה לא עוזר בצורה מעשית, ואפילו אם זה קשה, כל הכבוד לך. אני מקווה שתחזיקי מעמד, ושיהיה טוב יותר.

הייתי מציע לך חמודה שתיפני לרופא פסיכיאטר ותבקשי מימנו כדורים להרגעה במצבי דיכאון וחרדה שניקראים קלונקס ועוד כדור בשם SEROKST שזהו כדור טיפולי שלוקחים אותו לטווח הרוך יותר וזה עוזר מאוד לתיפקוד חיי היום יום רק מה שכן אם לוקחים את הכדור הזה היום הוא מתחיל להשפיעה רק אחרי חודשוזה כדאי כי אני מדבר מניסיון אז תהי בריאה