גיל ההתבגרות ודימוי עצמי

ביתי בת ה-16 תלמידה מצוינת,אחראית אפשר לומר פרפקציוניסטית ,אך למרות כל זאת אני חשה שיש לה בעיות חברתיות ודימוי עצמי נמוך,דבר שגורם לה למפחי נפש ,להשמנה,ולפעמים לדכאונות.אך יחד עם זאת יש ימים "מאוד טובים "שיש לה מצב י רוח מצוינים וכ"ו ,ככול שהעליות גבוהות כך הירידות...שאלתי האם כדאי לפנות ליעוץ או שזה אופיני לגיל ההתבגרות ויחול שיפור בהמשך?

ליהי, כדי להיות בצד הבטוח כדאי לך לקחת אותה לייעוץ. עליות וירידות חדות במצבי רוח כמו גם העניין עם השמנה ודימוי גוף, במיוחד עם העובדה שבתך פרפקציוניסטית - נראים כמו סימני מצוקה שחורגים מהבעיות האופייניות לגיל ההתבגרות.

ליהי, אין תקופה יותר סוערת בחיים מאשר גיל ההתבגרות - כמעט כל מה שיכול לקרות, קורה. מעברים חדים בין מצבי רוח קיצוניים, דימוי עצמי לא יציב וכו' אופייניים מאוד לגיל הזה. אם נדמה לך, כאמא, שהמצב - באופן כללי - לא טוב, את יכולה לערב את בי"ס (יועצת ו/או פסיכולוג/ית - אם יש) עם תחילת שנת הלימודים הקרובה. ניסית לדבר עם הבת? כתבת את ההודעה על-סמך תחושות (בעיקר), ואני לא מזלזלת בתחושות של אמא. אבל לפעמים שיחה ישירה עוזרת להבהיר דברים מסויימים. אולי, ביחד, תגיעו למסקנה שכדאי לפנות לייעוץ.

ליהי העובדה שזה אופייני לגיל ההתבגרות לא בהכרח מנחמת. אם בתך מרגישה מצוקה כדאי לעזור לה ולפי מה שאת מתארת טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור. שוחחי איתה ובמידה והיא מעוניינת בכך אינני רואה סיבה להימנע מטיפול. מדוע להמשיך לסבול אם יש אפשרות לפחות לנסות ולשנות את הדברים? בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן ניתן לקבל טיפול מבלי שהדבר יפגע בעתידה .לכן יועצת ופסיכולוגית בביה"ס לא בא בחשבון . ומבחינה כלכלית קשה לי עם טיפול פרטי.