השפעה של מחלת אמא על ילדים

ד"ר קפלן שלום מזה שנים אני סובלת מבעיות נפשיות ויש עליות ומורדות אך לאורך כל הדרך מעניקה אהבה לילדים גם אם לא תמיד יכולה להיות בשבילם. אתמול בתי אמרה לי לאחר שאמרתי לה כי עוד יומיים אתאושש ואהיה אתה שאני תמיד אומרת את זה וחוזר חלילה. דברתי אתה על הנושא והיא אמרה לי שנראה לה שמחצית מהזמן אני מרגישה טוב וחצי לא טוב. יחד עם זאת היא אמרה שהיא מרגישה אהובה על ידי מאד ולא מוזנחת (כל רגע פנוי שאני מרגישה טוב אנחנו מתפנקות יחד ועושות המון דברים כיפיים ביחד) ושלא חסר לה כלום בשום מובן. אני רוצה לציין שהיא ילדה עם בטחון מהכי מקובלים בחברה תלמידה מצטיינת פעילה בפעילויות חברתיות ומרגישה מאד אהובה ואין שום סימן לאיזו בעייה אפילו קלה אתה. רציתי לדעת האם בהכרח יהיו לה בעיות כשתגדל בגלל העובדה שהייתי חולה כמה שנים ולא תפקדתי תמיד באופן רגיל?

דפי, אני לא יודעת להגיד לך. אני מכירה מקרה דומה שהילדה יצאה חזקה מכל עניין המחלה של האם. כדאי להסביר לה בכל אופן שיש תקופות. את יכולה להסביר לה על המחלה שלך ולהגיד לה: "לאחד יש אבא נכה, לשניה יש אימא חרשת, לשלישי יש אח עיוור, ואימא שלך חולת נפש. זו מחלה בדיוק כמו כל המחלות". אולי להפגיש אותה עם עוד ילדים שמתמודדים עם מחלות של הורים? עדי

היי עדי תודה על התייחסותך. אני הסברתי לילדי על המחלה וכיוון שאני מתייחסת לזה באופן טבעי כך גם הם. הם אפילו לא מתרגשים מהמילה פסיכיאטר ויש אפילו הומור על זה בבית.בסה"כ אינני סובלת גם ממחלת נפש קשה שבה אני לא לעניין אלא מתופעות חרדה ומחשבות שלפעמים אני קצת מסתגרת בגללם אבל תמיד מסבירה. אז סתם חשבתי ולא ידעתי אם עם כל מה שאני משתדלת לעשות ומודעת אם זה באמת יעזור. תודה.

דפי שלום כל ילד מושפע מהאוירה והיחסים אותם ראה וחווה בביתו, כך גם יקרה לילדיך, לטוב ולרע. הם בוודאי יזכרו את החלקים הטובים בהם הענקת מעצמך, ובוודאי גם יושפעו מהתקופות הפחות טובות שלך. האופן המדויק בו הדברים ישפיעו אינו ניתן לניבוי, ולמען האמת גם לא כל כך משנה כעת, הרי לא בחרת להיות עם בעיות, הם קרו למרות רצונך. נסי להמשיך ולתת מעצמך תוך הכרה וקבלה של מגבלותיך. רגשות האשמה לא יועילו לך או להם. בברכה ד"ר אורן קפלן

דפי היקרה, אמרת שה"מחלה" שאת סובלת ממנה הינה בסה"כ חרדה. אם כך, למה את מגדירה את עצמך כ"חולה"? את אישה בריאה לכל דבר. החרדות, שאני חווה אותן על בשרי, הן הפרעה תיפקודית ויש לכך טיפול. החרדה אינה מחלת נפש. אני הייתי בהריון ואז התחילו אצלי החרדות. בסוף החודש החמישי עברתי הפסקת הריון מאחר ודאגו לבריאותי הנפשית. לדעתי נעשתה טעות חמורה כי מאז אני סובלת הרבה יותר והתקפי החרדה רק גברו. האם את מטופלת בתרופות? אם כן, האם זה עוזר לך? לי אין ניסיון ארוך טווח בנושא הזה אך יש לי מכרה שסובלת מהתקפי חרדה כבר הרבה זמן ומאז שנתנו לה "פקסט" (תישאלי את הפסיכיאטר על התרופה) היא רגועה מאוד ולא חווה התקפים כלל! תכתבי לי אם תירצי למרות שאני בתקופת אבל איומה. ושוב דפי היקרה - את בריאה ומקסימה אז אל תגדירי את עצמך כחולת נפש !!!!

היי גילי תודה על העידוד. נכון זה לא ממש מחלת נפש אך היו לי המון בעיות בכל תחום בחיים וקבלתי ואני מקבלת תרופות שעוזרות. מה שכן אני דווקא "שמחה" על מה שעברתי כי היום אני אדם שלם מאושר שנהנה מהחיים שלו וממה שהוא עושה. ואז אני חושבת שאם מכל זה הילדים שלי קיבלו חינוך איך להפוך לאנשים מאושרים אז למרות שהיה לזה מחיר זה היה שוו. הצטערתי לשמוע מה שעברת ובמקרה שלך אני חושבת ששיחות היו עוזרות. לא ציינת גם אם זה הריון ראשון אבל בכל מקרה רצוי שתטפלי בעצמך עכשיו וראי את עצמך בעתיד עם תינוק מאושרת ושמחה ואז את גם תגיעי למצב הזה. תמיד לשמור על אופטימיות לדעת שהקשיים לא באים סתם מטרתם לשנות את מה שמקולקל!!!! ולראות את מה שהיית רוצה שיהיה בעיני רוחך. מאחלת לך המון כוח ותקוה ושיהיה רק טו. דפי