מה לעשות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי ממתי שאני זוכרת את עצמי הייתי תמיד לבד. אבא שלי עזב את הבית ועם אמא שלי אף פעם לא היה קשר מסוג כלשהו. התרגלתי לכך עם השנים והתבגרתי נפשית מאוד מהר לגילי , ואף היה לי מאוד טוב עם עצמי בתור בן אדם. כיום אבא שלי מנסה ליצור איתי קשר מחדש , הוא לפתע החליט שהוא רוצה להיות בקשר איתי ולתפקד כמו "אבא" ,אנחנו מתראים הרבה. זה דבר שכלכך רציתי אך פתאום שיש לי אותו זה מפריע לי יחד עם הכעס שרק עכשיו הוא כביכול נזכר בי ועם ההרגשה שאני חוזרת אחורה,למקומות שאולי אני לא רוצה לחזור. ואני מרגישה מן זהות איתו וזה מפריע לי להרגיש שלמה עם עצמי בתור בן אדם. קשה לי להסביר את זה ,אך אני לא יודעת מה לעשות בקשר אליו. אני בת 17
היי. לפי דעתי - עליך לשמור על קשר טוב עם אביך. אביך רוצה לכפר על השנים שהוא לא היה לצידך ולכן יש לך עוד הזדמנות להיות בקשר איתו. אל תוותרי על כך ! אם תתנכרי אליו- יום יבוא ותצטערי על כך !
ס. שלום את מתארת את עצמך כאדם מאוד בודד, ושאולי בצורה כלשהי התרגלת לזה. אולי חזרתו של אביך מכעיסה אותך גם בכך שהוא שובר לפתע את בדידותך. אני מציע לתת לו אפשרות להתקרב, כל התקדמות שלך בחיים עלולה להזכיר מקומות שאינך רוצה לזכור, אבל אולי הדרך הזה חשובה מאוד להתקדמותך הלאה. למרות שאת מרגישה שהתבגרת ושזמן רב עבר כך, עדיין את צעירה ויש עוד שנים רבות הלאה, וכדאי לתת להן צ'אנס להיות יותר מוצלחות מאלו שקדמו להן. בכל מקרה, אלו החלטות לא פשוטות ובהחלט היה מתאים לפנות בשלב כזה לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
