מיואשת מהחיים בעקבות טיפולי פוריות

לד"ר אורן קפלן שלום, אני בת 31 כרגע בתחילת טיפולי פוריות. כאשר עבדתי תמיד הייתי נותנת מעצמי ומנסה כמה שפחות להעדר אפילו את ירח הדבש דחיתי בחודשיים לפי בקשת הבוס. והיום אני רואה שכל זה היה לשוא סתם התאמצתי להיות יותר מבסדר גם כשזה עלה לי בבריאות בעבודה. עכשיו כשאני בת 31 גם ככה המצב בארץ קשה למציאת עבודה וגילי לא מוסיף אף אחד כנראה לא רוצה להתעסק איתי עם הבעיה הזו שיש לי שאני צריכה להעדר בממוצע 4 פעמים בחודש או לחילופין אם העבודה תהיה במשמרות אז אוכל לאחר למשמרת בשעה ולחזור לעבודה. אני פשוט תלויה בימי ובשעות עבודת הרופא ובמעבדה. אני מרגישה אבודה בעולם הזה לא שווה ממש רע לי. אז מה זהו לעולם לא אעבוד יותר? אח"כ יגיע התינוק עוד סיבה טובה לא להעסיק אותי ... משעמם לי חשבתי להיות מטפלת אך לא נעים להביא את הילד למרפאת הרופא הדבר היחיד שעוד אני יכולה לעבוד זה כעובדת ניקיון או במלצרות? אך, למה אני צריכה לרדת ברמה מבחינתי ולא להמשיך לעבוד כמזכירה כמו שאני יודעת במקום מסודר? אני צריכה להתפרנס! אני סובלת מאנדומטריוזיס הידוע כמחלה גינקולוגית אז אם זה נחשב כמחלה למה עבור מחלת לב יש אחוזי נכות? כן אני נכה לא יכולה להביא ילדים לעולם ובגלל הטיפול הזה שבו צריך להעדר כל הזמן אני לא מצלחיה למצוא עבודה כי אף עסק לא רוצה לספוג את השעות על עצמו אולי ביטוח לאומי יכול להכיר בזאת? לולא הייתי נשואה והייתי חייבת להתפנס לבד עם בעייה זו אני לא רוצה לחשוב מה הייתי עושה. תודה על עזרתך.

ענבל, תנסי ללכת לקבוצות תמיכה לאנשים שעוברים טיפולי פוריות! שווה לנסות! חוץ מזה ב"תפוז" יש פורומים הקשורים לנושא. עדי

עדי תודה. אבל אני רוצה ומסוגלת לעבוד אפילו שתהיה זו משרה חלקית אך אם אין פרוטקציה נראה לי שעוד הרבה זמן אהיה במצב הזה.

ענבל שלום מה שאת מתארת נשמע מאוד מתסכל, ובאמת בחלקים הפרקטיים כנראה שברגע זה אין הרבה מה לעשות. זהו תקופה שצריך לעבור אותה וקשורה גם למצב הגרוע במשק והקושי למצוא עבודה טובה בלי קשר לבעיות שאת מתמודדת איתן. מאחר והמצב הרגשי והנפשי משפיע על יעילות טיפולי הפוריות זה חשוב שלמרות כל מה שעובר עליך תוכלי למצוא את האיזון והרוגע. לפעמים התבוננות וחשיבה חיוביים בחיים עשויים לעזור. יש הרבה אימהות לילדים שעובדות ואני לא חושב שזה ימנע ממך לצאת לעבודה. בהחלט יתכן שזו תקופה לחוצה יותר כעת וגם עבורך שווה להוריד מהלך ולעבוד פחות, אפילו אם זה במשרה שאינה מתאימה לגמרי לכישוריך. כפתרון ביניים זה עשוי להיות טוב ולתת לך לפחות תחושה שאת עובדת ומשתכרת. הרעיון של עדי על קבוצת תמיכה הוא מצוין כי יש לא מעט נשים כמוך שעוברות חוויות דומות והיית יכולה להתעודד ולהפיק הרבה מנסיונן של האחרות. בברכה ד"ר אורן קפלן