לדאוג לפסיכולוגית

האם זה נורמלי שאני ממש מוצאת את עצמי לעיתיפ דואגת לפסיכולוגית שלי? נגיד שהיא טסה לחו"ל אז מדאיג אותי שהיא לא תנחת בשלום או שמשהו יקרה לה. או סתם למשל שאני רואה שמשהו קצת לא כשורה אז אני דואגת לה. זה לא אמור להיות להפך????

אני חושבת שזה מראה שפיתחת קשר עם הפסיכולוגית שלך. זה חשוב עבור הטיפול. אני חושבת שכדאי שתדברי עימה על כך.השאלה היא גם האם הדאגות מאד מוקצנות. מפריעות לך. משתלטות.

ענבר, בד"כ, כשדואגים למישהו, זה מראה שאכפת ממנו; ככה שזה לא דבר גרוע בכלל. לא יודעת אם "אמור להיות להיפך" מתאים כאן. מה גם, שזה לא סותר - היא יכולה לדאוג לך בלי קשר למה שאת חשה כלפיה. אני חושבת, כמו הלוחמת, שזה משהו ששווה להביא אל הטיפול.

אין בכך כל פסול, ההיפך. כל עוד את לא תלויה בה בצורה טוטאלית, לגיטימי שתרגישי כך כלפיה.

גם אם את כן תלויה בה באופן טוטאלי, אין בכך שום פסול. הרעיון בטיפול זה לתת למטפל לעזור, ולצורך כך מתפתחת תלות.

ענבר שלום זה בהחלט טבעי מצד אחד להרגיש דאגה, גם אם את מצפה שבטיפול עיקר הדאגה תהיה מהפסיכולוגית כלפיך. עם זאת, זה גם בהחלט משהו שכדאי להבין לטיפול ולדבר עליו עם הפסיכולוגית, מאחר ובמסגרת הטיפולית לנושאים כאלה יש חשיבות רבה גם מעבר למשמעויות של הקשר האישי ביניכן. בברכה ד"ר אורן קפלן