דמעות

שלום, יש לי בעיה שלפעמים אני מדברת עם מישהו (בטלפון או פרונטלית), ופתאום מתחילה לבכות וזה מעמיד אותי במצב מאוד לא נעים. זה קורה כשמגיעים לנושאים רגישים כמו מחלה/ארוע טרגי/ארוע מרגש/התרגשות בכלל/בעיות משפחתיות שונות ועוד. ואז אני מסתירה את העיניים ומאוד לא נעים לי, אבל אני לא ממש שולטת בזה.. ולכן מרגישה מטומטמת בסיטואציה כזאת. לדוגמא, אני באה לרופא משפחה, אומרת שיש לי חום וכואב הגרון וישר מתחילה לבכות. ואז נלחצת מאיך שכל זה נראה, ואז כבר לא יכולה להפסיק. כנ"ל לגבי רופא נשים. לפעמים אני אפילו לא מספיקה עוד להגיד את הכל וזה מתחיל. אני בת 25 והתופעה הזאת מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. הייתי מתחילה לבכות בכל פעם שבאתי למורה בהפסקה לשאול משהו... האמת היא שכבר ממש נמאס לי מכל זה: יש לי חוסר ביטחון בגלל זה ואני לא יודעת איך מתמודדים. האם ניתן לטפל בבעיה ללא תרופות? אולי אפילו בהיפנוזה? יש לציין שאני מאוד רגישה ומאוד נלחצת מכל דבר (מה שמהווה בעיה עבורי, כשלעצמו). תגיבו בבקשה!

סבטלנה שלום סף הרגישות שלך לבכי נמוך, זה יכול להתקשר לחוסר הביטחון שאת כותבת עליו ואולי גם לדברים אחרים. כנראה שברגעים בהם את נוגעת בדברים רגישים וכן מול דמויות סמכות משהו מתעורר בתוכך והבכי פורץ ללא שליטה. בעיקרון אפשר לנסות ולטפל בענין בהיפנוזה, אבל כדאי לנסות לברר קודם למה זה קורה, יש בוודאי קישור הגיוני לחיים שלך ולהסטוריה האישית. אני מעריך גם שהבכי הוא קצה הקרחון או הסימפטום שאותו רואים, אבל מתחתיו הסבל האמיתי הוא זה שגורם לך בסופו של דבר לבכות. אולי כדא לטפל בגורם השורש ולא רק בסימפטום. בברכה ד"ר אורן קפלן