עיצה מפסיכולוג

יש לי בעיות עם בני בן ה-15 ואני לא יודעת איך להתמודד עם המצב. בני קשור לסבתו האלמנה מגיל ילדות. הסבתא התאלמנה וכשבני הבכור נולד החלטתי שהיא תהיה המטפלת שלו בשנתיים הראשונות לחייו בשעות הבוקר וכך תהיה לה תעסוקה. משנים לשנים הקשר נשאר מאוד קרוב וזה מתבטא שהילד מתקשר אליה כל יום ומספר לה את כל מה שעבר עליו במשך היום, מתייעץ איתה על כל דבר (איתי הרבה יותר פחות) היא מספרת לו את סודותיה והוא חייב לשמור בסוד גם מפני, יש בינהם פגישות של פעם ולפעמיים פעמיים בשבוע אחה"צ לטיול בקניון ושופינג כמובן (מותגים שאני לא קונה לו) ומסעדות. לבני יש חבר אחד טוב מהילדות שהם קשורים ביחד עד היום אם החבר לא פנוי באיזה יום בני ישר מתקשר לסבתא כדי לתאם פגישה (לא מנסה להקשר לחברים אחרים - מעדיף את הסבתא). יש לציין שהסבתא לא כל כך דוברת עברית (צרפתית) היא אישה מאוד קרה, אגואיסטית ולא חברותית ורק עם בני היא מצאה קשר הדוק מאוד. כל ילדיה גרים בחו"ל ויש רק קשר טלפוני ורק בעלי נמצא כאן כדי להיות לה לעזר בכל הדברים (ולכן חשוב לו שהילד יהיה קשור לסבתא כדי שלא תהיה בודדה) יש לי עוד בן יותר צעיר שאיתו יש קשר אבל לא כמו אם הגדול והוא מרגיש את זה ולי זה כואב. בני הבכור מעדיף הרבה פעמים לישון אצל הסבתא בסופי שבוע ובחופשות (מעדיף אצלה מאשר להשאר בבית איתנו (הוא מציין זאת בפני - היא דואגת לי, קונה לי וכיף לי אצלה) דרך אגב הרבה פעמים בהתנהגות שלו הוא מזכיר לי את ההתנהגות שלה (מקבל את החינוך שלה שאני לא מקבלת) אני לא יכולה להעיר לו ולא לה מכיוון שישר הוא מספר לה כל דבר ואני לא רוצה שהיא תפגע (היא מאוד רגישה, ובעלי לא רוצה להכנס לעימות איתה). הבעיה העיקרית שלי שכשיש ויכוח בבית איתו (גיל ההתבגרות) הוא ישר מתנפל עלי ושוב משווה אותי אליה (סבתא לא צועקת ולא מעירה וכמה שהיא טובה - נותנת כל דבר) אף על פי שאני מציינת בפניו שזה לא מתפקידה של סבתא לכעוס או להעיר או לתת עונשים. אני מפחדת שבמשך השנים הילד התקשר יותר אליה ויכול להיות שבאיזה שהוא שלב הוא ירצה לעבור לגור איתה?! מחכה לעיצה מה לעשות?

שלום לך מנסיון מה שהכי טוב זה פשוט לא להתערב. הגורם העיקרי למצב שנוצר זה בעלך שנותן גב את רק נלחמת ו"אוכלת אותה" בכל הצדדים. בדרך הכי טובה זה פשוט לא להתערב לתת לו לעשות מה שהוא רוצה, לתת לו להבין שגם את אמא טובה, לכי עם הבן השני ותקני ותעבירי איתו את הזמן לאט לאט הוא יבין שאולי הוא טועה. יש לציין שעליך לעשות שיחה עם בעלך מכיון שניראה כיאתם לא מדברים גלוי. את לא אמורה להלחם. אני בטוחה שאם הוא היה נותן גב ומדבר עם הילד, המצב היה ניראה היום אחרת!

אני באמת לא מתערבת ואוכלת את עצמי כי אין עם מי לדבר. הבעיה שאני מפחדת שככל שהוא יגדל הוא באמת יהיה קשור רק אליה (זה המצב עכשיו) ואני מאבדת אותו. האם יתכן מצב שהוא יגדל וישתנה? האם לתת לו לצאת לטיול בארץ או בחו"ל אם הסבתא והבן הצעיר ישאר פה, כמו שתמיד זה קורא, רק שעכשיו הקטן גדל (בן 12 ) ומעיר כל הזמן למה האח נוסע והוא לא. הנה עכשיו הגדול חזר מביה"ס וישר התקשר אליה כדי לקבוע אחה"צ איתה (כי החבר שלו עסוק היום ) . להמשיך להתעלם?

שלום בגיל 15 קצת קשה לשלוט במה שבנך יחשוב או יעשה בהקשרים שעליהם את מדברת. עצתה הראשונה של ליאורה לתת לו להחליט עבור עצמו ולא להתערב עשויה להיות עצה טובה, ומצד שני, בין השורות אפשר לשמוע תסכול על כך שהקשר ביניכם אינו עמוק וקרוב מספיק לטעמך. הבעיה אינה בקשר שלו עם הסבתא אלא חששותיך לגבי הקשר שלו איתך. בקשתך להמלצה לפסיכולוג בהודעה האחרונה היא באמת הכיוון שהייתי מציע לך לפעול בו, אני מתאר לעצמי שתוכלי להתמודד עם הדברים שלך ובאופן עקיף זה בהחלט ישפיע גם על הקשר שלך עם בנך. אם תרצי הפניה לפסיכולוג תוכלי לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. אני מציע שתפתחי בכל מקרה תיבת דואר אישית בהוטמייל כדי שתוכלי להתכתב עם אנשים באופן אישי ללא מעורבות ילדיך. www.hotmail.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן