הילד שלי עדיין מרביץ...

שלום. דפדפתי וראיתי שפנייתי האחרונה אלייך היתה בתחילת ינואר. משמע שרק עכשיו אני קולטת שבקרוב ימלאו חמישה חודשים לקושי. קודם כל נתחיל עם העובדה שאני כרגע מאוד מאוד מיוסרת. וזה למה? לאחר חודשים ארוכים בהם הילד שלנו מרביץ, צובט ונושך את כל סביבתו (בבית ובגן, שם משאיר את חותמו לפחות על מספר ילדים בכל יום) מה שמוביל אותי ואת בעלי להיות פקעות עצבים - בכל פעם שהוא מרביץ ללא יכולת להכילו ולהיות חינוכיים. זה המקום להגיד שאני במקצועי עוסקת במקצוע טיפולי (כך שהחומר התיאורטי מוכר לי). הוא ילד מאוד פיקח (מלאו לו החודש שנתיים) והתגובות שלנו משעשעות אותו ורק גורמות לו להמשיך. לא עוזרות השיחות, תגובות רגועות ומרגיעות, ההסברים, הניסיונות להשליך כעסים על בובות, צעצועי נשיכה, holding. נראה שאין הפנמה ושיפור במצב. אני מרגישה מתוסכלת וזועמת. באחד הימים בעלי "החזיר" לו צביטה. ילדנו מאוד נעלב ואמר "אבא, אסור לצבוט. ככה אני לא משחק איתך" (כמו שרואים, גם הילד שולט בחומר התיאורטי...). אמרתי לבעלי שאינני מסכימה עם השיטה הזאת אבל, אנחנו באמת כבר במצב של ייאוש. אני מתקשה לקצר. מה שמוביל אותי לכתוב זה שהיום בעודי יושבת בסלון עם רגליים על השולחן, ילדנו המתוחכם אך הזדוני (ואני מצטערת שאני מייחסת לילד כה קטן כזה דבר אבל זו התחושה) מזדחל ומכניס לי ביס בבוהן... התגובה הספונטנית שלי היתה להסיט את פרצופו וזה יצא כסטירה (חלשה אומנם, אבל סטירה) בהתחלה שכנעתי את עצמי שזה היה המעשה הנכון אבל עכשיו אני ממש לא נרדמת מייסורים. תגובתו היתה לראשונה היעלבות ממני. אך הוא נרגע תוך חצי דקה (ההירגעות המהירה מאוד אופיינית לו)וחזר לשאול אותי אם יש לי פצע ברגל ורצה לתת לי נשיקה (לא אופייני). בגן אחת הגננות נותנת לי להבין שהתנהגותו חריגה בנוף הגן והשנייה כל הזמן שולחת מסרים מרגיעים שזה חלק משלב התפתחותי. אותה גננת מרגיעה, היום רמזה שנראה לה שהוא ילד עצבני "יותר ממה שילד בגילו צריך להיות". זה הרגיז אותי. אבל אני לא יכולה שלא לקשר את התגובה שלי לדבריה. וכמובן אני ממהרת להאשים את עצמנו כהורים שבתקופה האחרונה אנחנו עצבניים וזה עובר לילד ובעצם מה קדם למה? בכל אופן ילדנו הוא ילד עליז, שמח וסקרן שעצבנות היא תכונת האופי האחרונה שייחסתי לו. דפוסי ההתנהגות שלו למעט ההרבצות שכאמור התחזקו לאחרונה היו נוחים. והעקשנויות והתרגזויות שקרו גם בבית לאחרונה יוחסו אצלי לתקופת terible two, והם ממש במינונים נמוכים לעומת ילדים אחרים בסביבתנו. מקווה שאני מובנת. תודה.

מה דעתך לקחת אותו לנוירולוג ילדים? אולי עצבנות היתר נובעת מבעיה רפואית? אני בעד השיטה להחזיר לו מכה תחת מכה. מהר מאד הוא ילמד שזה כואב, ויפסיק.

גליה שלום מאחר ועבר זמן רב וניסיונתכם להפסיק את ההתנהגות האלימה לא עלו יפה זה בהחלט הזמן לפנות לייעוץ מקצועי מסודר. המשך ההתנהגות הנוכחית מזיקה לא רק באופן ישיר אלא גם באופן עקיף על היחסים בבית ועל דימויו העתידי של הילד. פנו לפסיכולוג ילדים שכן נשמע שהמצב מחמיר והסבלנות של הסביבה פוקעת. בברכה ד"ר אורן קפלן