מודאגת

שלום אבי נפטר לפני שנה מדום לב , כשהוא עדיין צעיר ומלא אנרגיות בנוסף לכאב העצום היום יומי שאני עדיין חווה , שאלתי היא לגבי בתי בת הארבע שהאהבה מאוד מאוד את סבה והייתה קשורה אליו מאוד, ועדיין לא מפסיקה לשאול שאלות כואבות. היא קשורה לסבתא , ושואלת אותה שאלות מאוד כואבות היא פותחת מגירות של אבי ,ארונות וכד" ורוצה לדעת למה הם ריקות השאלה היא: אני אומרת לה שסבא היה חולה מאוד (מה שלא נכון , והיא גם לא מבינה את זה כי סבא היה לוקח אותה תמיד לטייל , וקונה לה דברים=כל החדר שלה מלא במשחקים שהוא קנה ) היא יודעת שסבא בשמים , והוא שומר עלינו משם, ותמיד נזכור ונאהב אותו איך ממשיכים ? איך מגיבים נכון? אני מסתירה ממנה את הכאב העצום שלי אני צוחקת איתה ומביאה לה חברים= אבל זה לא אני האמיתיית כרגע -מה שכן משפיע על הזוגיות שלי בקיצור איך אני עוזרת לעצמי איך אני עוזרת לבת שלי ואיך אני עוזרת לאמא שלי תודה מראש-וסליחה על אורך השאלה אבל אני כואבת מאוד מאוד,וקשה לי.

KK שלום עברה שנה, מצד אחד זו לא תקופה ארוכה מאוד, אך זו בהחלט כבר תקופה משמעותית. זכרונו של אביך והכאב על מותו ישארו תמיד, אבל עוצמת הכאב והיכולת לחזור לשגרה אמורה לפחות ככל שהזמן עובר. נשמע שמשהו בתהליך הזה קורה לאט ואולי דרך בתך והשאלות הישירות שלה את רואה עד כמה זה עדיין כואב. בד"כ האבל הוא תהליך שיש לו את הדינמיקה והקצב שלו, וצריך לתת לו להתרחש. עם זאת, יש מצבים בהם האבל הופך למשהו שעוצר את החיים ודורש טיפול. מובן שכדי לעזור לאמך ולבתך את צריכה קודם כל לעזור לעצמך, לעבד את האובדן וללמד את עצמך לקבל את שארע, לשמר את הזיכרון לעד, אך להמשיך לחיות. אם זה לא יקרה באופן טבעי בחודשים הקרובים, אולי כדאי יהיה לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן