חולת נפש

תאריך: 10-05-2003 19:53 אחותי, חולת סכיזופרניה בעלת מאה אחוזי נכות. מאז ששוחררה מאשפוז כפוי לפני שנתיים אני היחיד המטפל בה, דואג לצרכיה. היא עצמאית חיה לבדה, ואני אינני אפוטרופוס שלה. בשנה הראשונה לאחר השחרור היא נשמעה לי ולקחה את תרופותיה כסדרן. בשנה האחרונה היא הפסיקה לקחת את תרופותיה והתדרדרה חזרה למצב פסיכוטי. הרופאה המטפלת שלה דווחה על ידי כל העת על שלבי ההתדרדרות, על ההזיות, שמיעת הקולות, התנהגות אלימה ועוד. בקשתי לאשפז אותה לא נענו. גם פניה שלי לפסיכיאטר המחוזי לטפל במצב לא נענתה. פשוט נתנו לאחותי להרקב בתוך הפסיכוזה, כשלי מנפנפים בדגל של זכויות החולה. בחול המועד של פסח אחותי הפתיעה אותי והודיע לי שהיא טסה לחו"ל. לא היה עם מי לדבר, וגם לי היא לא נשמעת. לפני יומים קבלתי טלפון מבית חולים בפריז שהיא אושפזה בו במצב פסיכוטי. זה היה מצבה גם לפני הנסיעה. כולם נפנפו לי כל העת בנושא זכויות החולה. הייתי רוצה לשם שינוי לדעת מה הם זכויותי כבן משפחה, שראה והתריע וביקש ולא זכה למינימום של התיחסות ראויה. האם בגלל כשלון המערכת אני צריך להמשיך להקריב את חיי הפרטיים למען חולה, ואפילו היא אחותי, שאינה מכירה במחלתה, אינה משתפת פעולה, אינה מודעת למחלתה. עצוב שכדי להשיג טיפול צריך חולה הנפש הישראלי להרחיק עד צרפת. מישהו יכול ליעץ לי. אודה על כל התיחסות.

יוסי שלום צר לי לשמוע על הסבל הרב שאתה עובר בתהליך הזה וכיצד אחותך ואתה נופלים בין הכסאות במערכת הרפואית. אני בספק אם גורם כלשהו ייקח אחריות על מה שקרה או על מה שיקרה הלאה. עם זאת, אולי כדאי שתתייעץ עם גורם משפטי המתמחה בתחום זה. באתר זה ישנם שני פורומים רלוונטיים, לרפואה ומשפט ולרשלנות רפואית. אני מציע שתנסה לברר עימם על האפשרויות שעומדות בפניך. בברכה ד"ר אורן קפלן