פחדים וחרדות אצל ילדים בני 4

אני אמא לתאומים בן ובת בני 4 (שנים) . יש לי בעיה ורציתי את דעתכם עליה : הבעיה היא אצל הבן - אז ככה הבעיה היא פחדים וחרדות , אבל לדעתי הם קצת מוגזמים דוגמא: יושבים בסלון אני הולכת לחדר יוצאת מתווך הראיה של הילד , הוא מיד שואל בלחץ...אמא לאן את הולכת , למרות שאני אומרת אני הולכת רגע לחדר , או שאם הלכתי בלי להודיע ...הוא מיד נכנס ללחץ ....(הפנייה היא לא רק אליי אלא לכל מי ששומר עליו) עוד דוגמא ...יוצאים מהבית ונוסעים ברכב ...מיד הוא שואל אמא אחרי שאת חוגרת אותי לאן את הולכת את נכנסת לאוטו ...שאני כבר בתוך האותו הוא שואל אותי ...אמא שנגיע אני יכול לצאת מהצד שלך ? ...כמו כן הוא הראשון להוציא את החגורה כאשר מגיעים ומיד הוא כבר כמעט עליי עוד בטרם הספקתי להוריד את החגורה (כאילו לא סומך כאילו מפחד שינטשו אותו). בהקשר לחרדת הנטישה לפני כשנה היה סיפור "קטן" שהילדים היו אצל חמתי והיא עזבה אותם למשהו כמו חצי דקה להביא להם משהו שביקשו ממנה , הילדים נשארו משהו כמו חצי דקה לבד אפילו פחות , פתאום היא ..(חמתי) שומעת צעקות מהכיוון שלהם היתה בטוחה שקרה משהו ...הצעקות היו מפחידות ...סבתא למה עזבת אותנו ...כאשר הילדים חזרו הביתה , אמרו לי סבתא עזבה אותנו לבד ...אחרי האפיזודה הזאת התחיל כל עניין החרדה הקיצונית הזאת ...אני סומכת על חמתי שלא עזבה אותם ליותר מחצי דקה או אפילו פחות ...על הילד זה השפיע מאוד על הילדה בכלל לא .. העניין חלף אחרי תקופה של חודש אולי קצת יותר ...וחזר שוב לאחרונה עקב ארוע הרבה פחות "תראומטי" בעלי ירד איתם במדרגות והלך קצת יותר מהר כדי להספיק לשים את התיקים באוטו ...ונעלם בעינייהם לכמה שניות .. בלילה אין לו בעיות שינה הוא ישן עם אחותו באותו חדר ...כמו כן גם בגן הוא בסדר גמור , אין בעיות פרידה בבוקר. באופן כללי הילד מאוד רגיש מאוד לסביבה , ילד חכם מאוד , סקרן , שואל המון שאלות ...אבל המון ...צריך לדעת כמה צעדים קדימה תמיד ...מה ..למה...איך..מתי .. אין לי בעיה עם זה ..זה טוב זה נהדר שהוא שואל הרבה ככה בעצם צוברים ידע ..אבל לפעמים זה עובר קצת את הגבול ואתן דוגמא: למשל אמא אני יכול לקחת את המשחק או הבובה או כל דבר אחר שלא יהיה לסבתא ...אני עונה ...כן ....אחרי כמה שניות שוב אמא אני יכול לקחת ...שוב אני אומרת כן אחרי דקה שוב לפעמים הוא יכול לשאול אותי אפילו 4 פעמים - כאן אני מתחילה לאבד פיוז ואז אני אומרת לו "שאלת ??? עניתי???? וזהו ככה בד"כ זה מסתיים . מה דעתכם ??? האם הפחדים והחרדות מוגזמים??

שלום את שואלת האם הפחדים והחרדות מוגזמים. זו שאלה שדורשת שיפוט, כן ולא. אני לא בטוח שזה משנה האם זה מוגזם או לא, אלא חשוב לנסות להבין מה מקור הפחדים, כיצד הם כל כך שונים בין התאומים והכי חשוב, כיצד להגיב אל הילד כדי להרגיע את הפחד. אני מסכים איתך שקשה לשייך את הפחד דווקא לאותו רגע בודד שחמותך עזבה את הילדים. סביר להניח שהתגובה ההסטרית היא כבר חלק מהבעיה שעליה את מספרת כעת. אין לי מספיק רקע כדי להבין ממה נובע הפחד של בנך, אבל אני מציע לך לנסות ולשחזר מתי הוא התחיל עוד לפני האירוע עם חמותך, והאם היו אירועים כלשהם במשפחה שעשויים להסביר מה שקורה. כמו כן כדאי לעקוב ולתעד את תגובותיו של הילד בפנקס כך שתוכלי להתבונן בצורה יותר טובה על המתרחש, מתי הוא מגיב בחרדה, מה הוא אומר, מה קרה כמה דקות קודם, וכיצד הגבתם אליו. במקביל להרגיע, אין צורך לומר "אל תפחד" או משהו בסגנון זה, אלא להגיב קונקרטית, אני מייד חוזרת, אני נמצאת כאן לידך, אמא שומרת עליך, וכו'. במידה ואינך רואה שינוי תוכלי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים, אולי אפילו פסיכולוג הגן של הילד מטעם העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן