חוסר ודאות

שלום לכם אני לא יודעת מאיפה להתחיל ויש לי בלאגן אחד גדול בראש ובכלל בנשמה ובחיים אני מתקרבת לגיל 30 ומרגישה שהחיים שלי תקועים ועוברים סתם כך ללא מטרה כאילו עשו לי PUSE מתי שהו וזה נתקע שם, לא עושה עם עצמי כלום - ממש אדישה לעולם מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת מדימוי עצמי מאוד מאוד ירוד אני מרגישה שאני בחורה משעממת ושאף פעם אין על מה לדבר איתה שאין לי דעה משל עצמי ושאני מתאימה את עצמי לאחרים. ואף פעם לא עושה את מה שאני באמת רוצה ולמען האמת אני לא ממש יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים אני מחפשת שינוי ולא יודעת איך בנוסף אני סובלת מבעיית עור מאוד לא אסתטית ולא סימפטית שאין לה מרפא עדיין מה שלא מוסיף למצב הרוח הנוכחי אני חוששת שאני מפסידה את החיים האמיתיים ולא ממש יודעת איך להתמודד ואיך לצאת מכל המבוכים שאני נמצאת בהם. כל בוקר כשאני מתעוררת אני קמה במין חוסר חשק מה שכן, אף אחד בסביבה שלי לא מרגיש בזה כי אני יודעת להסתיר את זה אבל ההרגשה הרעה נשארת איתי בפנים ואני כל החיים מעמידה פנים

יש לציין שאני עם כח סבל מאוד חזק ולא כל כך נשברת בקלות שומרת המון בבטן אך מוציאה זאת בבכיות ארוכים בלילות בלי שאף אחד שומע לפעמים בוכה ללא סיבה

ממליץ לך לנסות את פורום תמיכה הדדית שם יש אנשים נחמדים בגילך שיודעים לעשות את זה טוב.

מבולבלת שלום אתחיל מזה שלרוב מחלות העור יש טריגרים נפשיים כך שמצבי לחץ ורוגע מחמירים או משפרים את המצב. הם לא גורמים למחלה אבל משפיעים על עוצמת ותדירות חומרתה. טיפולים פסיכולוגיים עשויים לעזור, לדוגמא טיפול בהיפנוזה. איכשהו קשה לי לנתק את מחלת העור ממה שקורה לך. תפיסת הגוף משתנה, הביטחון העצמי ועוד. העובדה שאת שומרת הכל בפנים עוזרת לך לשמור על כבודך, אבל בסופו של דבר גורמת לשחיקה. במצב שאת מתארת יש מרכיבים של דיכאון, גם אם לא בהכרח שמדובר בדיכאון קליני של ממש. חשוב שתטפלי בעניין ולא תתני לדברים להמשיך כך. חיפוש הדרך יכול להיעשות בדרכים שונות אבל במצב שנוצר כעת נשמע לי שתוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן