מועקה\דכאון\כאב\פינוק\???

הלוואי שלא יהיה לי יותר מחשב , ושלא אוכל לכתוב בפורום הזה. אבל יש לי מחשב, ורק איתכם אני מוכנה לדבר. (לא איתכם- עם המחשב.) כשמשהו חולה , פצוע, או נכה, רואים את זה (בדר"כ) . אבל מי יכול לראות את מה שיש לי בפנים? אף אחד לא יכול להריח את הרקבון שמתפשט בתוכי, ושאני מתאמצת להחניק, ונחנקת. הלוואי שיגמר לי האוויר. אני לא מבינה מהו הדבר שנותן לי כוח להמשיך הלאה. לא להמשיך, יותר נכון לצוף. ובגלל שאני לא יודעת מה זה, אולי מחר זה כבר לא יהיה. הרגשתם פעם את התחושה המתסכלת הזו שכולם חושבים שאתה משקר, אבל בעצם אתה אומר את האמת? ו א ף א ח ד ל א מ א מ י ן ל ך ? ? ? אז בצורה קצת שונה, אני מרגישה שאני לא שייכת לעולם הזה יותר!!! לא בקשתי להגיע! לפחות תנו לי ללכת! למה אנשים מתעקשים לומר שהחיים יפים? הם לא! לא בשבילי... למה לא מאמינים לי? יש אדם שאוהב שוקולד, ויש אדם שלא. (לא ברור לי איך לא..) אז יש אדם שאוהב את החיים, ויש אדם ש ל א ! ! ! ובנוסף לכל אני פחדנית. אין לי את האומץ ללכת מכאן בעצמי. ולבקש שמשהו יעשה את זה בשבילי זה יותר מדי, לא? מכירים את הסרט על אדם ששכר רוצח שכיר כדי שיהרוג אותו ?... (חפשתי בדפי זהב , ולא מצאתי....)

גון דן שלום רב, מכתבך קשה לקריאה. טמונים בתוכו רגשות עזים שלך: הכאב, הזעם, הכעס, הייאוש והחידלון. יחד עם זאת יש בו גם כמה נקודות קטנות של אור: האהבה לשוקולד (זה באמת טעים...) והימצאותו של המחשב, כלי התקשורת שלך לעולם, אלינו. טוב שהמחשב קיים. ככה את יכולה להשמיע את קולך, ואנחנו פה כדי להקשיב, לתמוך. אין פה בכלל עניין של אמונה. וכי יש לי סיבה שלא להאמין לך? מעניין מאיפה נובעת התחושה שלא מאמינים לך. אם את מרגישה מספיק בנוח, אולי תפרטי אודות התחושה. המצוקה שאת מביעה במכתבך, מעלה אצלי את המחשבה שכדאי לך להגיע לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול כזה יהיה אדם שיקדיש לך זמן מסוים (לפי החלטתכם) שיהיה מוקדש לך בלבד, ובו תוכלי לומר את כל מה שאולי היית רוצה לומר, ולא תמיד יש מי שיקשיב, או שירצה לשמוע. שם גם תיזכי להכלה ולתמיכה הכל כך חשובים עבורך. מה דעתך? אשמח לסייע לך במציאת מטפל. בברכה, טלי פרידמן

גון דו היקרה, מדוע כל כך רע לך ועצוב שאת רוצה ללכת מאיתנו? גם אני נורא מדוכאת בשל אהבה נכזבת וכבר חצי שנה שאין לי חיים ולא איכפת לי מכלום והדבר הנורא מכל שאני מעמידה פנים שהכל בסדר אבל למעשה הכל רקוב מבפנים. למרות הכל אני נשארת כאן ומתמודדת, אף אחד לא אמר שהחיים קלים ובטח שלא תמיד מלקקים דבש, אבל שיש זמנים טובים אז החיים יפים!!!!!!! מאחלת לך הרבה סבלנות ותקווה לחיים טובים ושקטים