התפתחות התנהגותית

יש לי ילדה בת 3.5 , נמצאת בגן פרטי. לאחרונה (כחודש) מתפרצת כאשר מרגישה חסרת אונים והדבר מתבטא באי יכולת לפתוח רוכסן או לחלוץ נעליה, ו\או לאכול מתוך צלחת שהיא מעט רטובה משטיפה הדבר מכעיס אותה וגורם לה לזרוק את החפץ על הרצפה וכמובן לשאוג. ילדה מאוד חברותית ודינמית אם כי מאוד רגישה לסביבתה. מביעה את כעסה ואת תחושת חוסר האונים בצרחות בבעיטות ובשפה בוטה. "מגעילים" וכדומה. למרות הכעס הנוראי שמתפרץ ממנה כאשר היא נרגעת וזה ע"י ליטוף חיבוק והרמה על הידיים יש בה יכולת לקבל ביקורת על התנהגותה ולפתח שיחה על מה שהתרחש. אך הדבר לא מונע ממנה בפעם הבאה בה תתקל בקושי להתפרץ שוב ושוב. הגננת המליצה לי לפנות ליעוץ. השאלה שלי האם בשלב זה יהיה נכון להפנות את הקושי לאבחון, ו/או להמשיך בשיחות והדרכה איתה כי זה שלב גדילה. אודה לכם באם תענו לי בהקדם.

אושרת שלום לא בהכרח שנדרש כאן אבחון מקיף. יתכן שכמה פגישות עם פסיכולוג ילדים יתנו לך מענה למה שקורה כעת. בהחלט יתכן שזה שלב בגדילה של הילדה ושהוא יעבור, עם זאת, חשוב "לתפוס" אותו בזמן כדי לא ליצור הרגלים בעייתיים בקשר הבינאישי איתה. השיחות וההסברים חשובים ובהחלט כדאי להמשיך איתם. אינני רואה סיבה עם זאת להמתין עם הייעוץ, זהו תהליך פשוט ועשוי להיות קצר ולעניין בשלב זה, מדוע לא לנסות את הנתיב הזה? בברכה ד"ר אורן קפלן