מילוי חלל רגשי.

היי, אני בן 26 ,בעל תואר ראשון.לפני כ-8 חודשים נפרדתי מבת זוגתי למשך שנתיים.הפרידה הייתה לי מאוד קשה למרות שידעתי והבנתי כי לא היה לי טוב. פעם אחר פעם נפרדתי ממנה כי פשוט לא היה לי טוב ובסופו של דבר לא קיבלתי ממנה מה שהייתי צריך בתור בת זוג .מאז אותה פרידה חיי האישיים פורחים חוץ מנושא אחד הזוגיות,פעם אחרי פעם אני מוצא את עצמי מתקשר אליה לבדוק האם היא עדיין אולי רוצה אותי,בזמנו פניתי לטיפול פסיכולגי גם מהסיבה הזו וגם מעוד מספר סיבות ,יחד הגענו למסקנה שהסיבה העיקרית לכך היא שאני מזהה בה בת זוג פוטנציאלית ומכך שאני מחפש למלא חלל רגשי כלשהו דרך החזרה אליה שתהיה מאוד מרגשת ותעורר אצלי התרגשות שלא קיימת בחיי היום יום,עצם הידיעה מאוד עזרה לי להתגבר על הצורך לנסות לחזור אליה גם ברגעים מאוד קשים (וישנם הרבה כאלו) מה שמטריד אותי זה שאני מסתכל סביבה ,אם זה לחבריי הטובים ביותר שרובם כבר נשואים או אם לסביבה היותר רחוקה ואני מרגיש שאני לא מסוגל לקיים סוג כזה של חיים .כל יום לקום לאותה עבודה לאותו בן זוג לאותם עיסוקים בכל יום ויום ואני מרגיש שלמעשה אני לא אגיע לשום מקום כך היו כל חיי ומסיבה זו לא התמדתי בשום מסגרת בחיי ,ברגע שמשהו מפסיק לרגש אותי אני עוזב או במקרה של חברתי לשעבר אני נשאר ועוזב נשאר ועוזב כי זה גרם לי לריגוש יוצא דופן וברגע שהיא זיהתה את זה היא לא הסכימה לחזור אליי.יש לציין שחיי האישיים פורחים מסיבה אחת ,אני מחליף עבודות בקצב מטורף ,ואני מדבר על עבודות זמניות בעיקר מלצרות למרות שיש לי כישורים מקצועיים גבוהים מאוד. האם ייתכן כי זו האישיות שלי ?שנועדתי לנדוד ממקום למקום בלי לקבל אחיזה בשום דבר,בת זוג ,מקום עבודה וכו'... יש לציין שאני עדיין ממשיך בטיפול פסיכולגי. תודה. תום.

תום שלום השאלה שאתה שואל לגבי האישיות שלך כנראה מבטאת את חששך כי למרות הטיפול הפסיכולוגי אתה נדון לחוסר יציבות תמידי. לא רק בבת זוגך אלא גם בעצמך אתה מזהה פוטנציאל, הן להצלחה והן לנפילות, וכנראה שאתה חושש מהצד השלילי ופחות מידי סומך על עצמך שתצליח למממש את הצד החיובי. אני מציע לך להביא את החששות והשאלות הללו לטיפול מאחר וזו המסגרת המתאימה והנכונה ביותר לדון, להבין ולטפל בהן. בברכה ד"ר אורן קפלן