לילה טוב..........
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי, קודם כל ברצוני לומר שזה פטוש מדהים שיש אתר מסוג זה שבו ניתן לשאול שאלות ולקבל מענה . ועכשיו לעיניינינו: אני אמא לילד בן שנתיים וחצי - ילד מקסים ושקט וכו"ל אבל... כשמגיעה שעת השינה בלילה מתחיל טקס : פתאום הוא רעב - אז הסברנו שאין אוכל בלילה ישנן פעמים שבהן הוא לא מוכן לישון בחדרו אלא בחדר שלנו אבל לבד וישנן מצבים שהם הוא הולך לישון בחדרו ומצפה שאני אשאר לידו עד שהוא יירדם כשהוא היה קטן היותר הוא פשוט היה נרדם בחדר לבד ללא כל בעיה - היום אין לי מושג מדוע זה כך - מה שבצעם קצת כובל אותנו ההורים - לא שיש לי בעיה להיות לידו עד שהוא יירדם אבל מה קורה בזמן שאנחנו רוצים לצאת? הוא לא נותן לזוז וזה קצת מקשה זה לא שחסר לילד תשומת לב או שהוא שהוא "סובל" מעודף תשומת לב מה לעשות?? איך מתמודדים עם זה ? האם זה לגיטימי וזה סביר ובשלב מאוחר יותר זה יעבור ? וזה שהוא לפעמים רוצה להירדם בחדר שלנו זה בסדר? אשמח על ההתייחסות המהירה. תודה.
שלום ההתמודדות שאת עוברת כעת אופיינית לגיל של בנך. יש גישות שונות לטיפול בעניין ואת צריכה להחליט מה מתאים לך ולמשפחתך. קצה אחד הוא גישה שמרנית שאומרת שהילד נכנס בשעה 8 או 9 למיטה וסוף פסוק. אפשר לשבת לידו עשרים דקות, לקרוא סיפור ושלום. קצה שני הוא לתת לילד לישון כשהוא עייף ורוצה לישון. בד"כ כשיש גן וצורך לקום ב 7 בבוקר וכן פעילות עמוסה העייפות מכריעה את רוב הילדים בשעות סבירות. עם זאת, בגיל הזה יש עדיין מצב ביניים שכוחותיהם של הילדים במותניהם בעיקר אם ישנו בשעות הצהרים ואכן תמצאי משפחות רבות בהן הילד ער עד 11 ו 12 בלילה ומסרב ללכת לישון במיטתו כשנדרש לכך. דרך הביניים נראית לי מתאימה. חשוב להכתיב גבולות ולמנוע מצב שכל ערב נכנסים מחדש למשא ומתן על התנאים. מצד שני אינני רואה טעם להיכנס למלחמת עולם בעניין. אחת הבעיות היא שההורים רוצים גם זמן עבור עצמם וכאן מתחילה בעצם התלבטות אחרת לגמרי שקשורה לדינמיקה המשפחתית ולא ישירות רק לילד. בקיצור, אין תשובות מוחלטות של "כן ולא" והייתי מציע להימנע מאמונה עיוורת בעמדות כאלה ואחרות אפילו אם הן נאמרות ע"י הורים וותיקים או ספרים. נסי להתחבר לאינטואיציה שלך וכמובן להתחשב גם ברצונותיך ותכניותיך לשעות הערב. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר אורן היי, תודה על התייחסותך לשאלתי - אכן לא חשבתי לנהוג אחרת אלא כמו שכתבת לי רק רציתי לוודא שאכן אני פועלת נכון ואומר: שבעיקרון אם הילד מצליח להרגיע את עצמו לבד אבל במיטה שלא שלו כיאולי עצם השינה בחדר שלנו נותנת לו הרגשת ביטחון כלשהיא שאנו לא מוןדעים אליה - אין לי בעיה אני מניחה שבאיזה שהוא שלב זה יעבור זה לא ממש מפריע כיוון שלפחות אפשר להתנחם בעובדה שהוא נכנס לישון בשעות הסבירות 8:30-9:30 ונרדם שם לבד אולי וייתכן שהוא כבר צריך מיטת נוער אולי המיטת תינוק כבר " קטנה עליו" תודה רבה רבה ולהתראות
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
