מציאת בן זוג

שלום רב, אני חושבת שאני יודעת מה תהיה תשובתך אליי אבל אנסה בכל זאת. ההתפתחות הרומנטית שלי היתה די לקויה: בגיל 18 היה לי חבר במשך כמה חודשים שהיה אהבה גדולה עבורי ואילו טעות גדולה על פי שאר העולם. לאחר מכן לא היו לי יחסים כמעט עם אף גבר-לא הראיתי עניין ולא יצאתי עם אף אחד. התחלתי לטפח מעין פוביה מעניין החבר ואימצתי לעצמי מחשבה שלי לעולם לא יהיה (מעין גורל). מגיל 21 הייתי בטיפול במשך 4 שנים שמטרתו היתה לפתור את בעית "החבר" או יותר נכון, "חוסר חבר" . מהטיפול הייתי מרוצה ואילו כמה חודשים לפני סיומו התחלתי לקחת כדורים נגד דיכאון שניתנו לי על ידי פסיכיאטר (לא ממש הייתי בדיכאון) ותוך כמה ימים (זמן מוקדם מזמן תחילת השפעה) התחלתי להכיר בחורים, לצאת, וכאילו הפחד עבר. מאז עברו שנתיים. אני לא יוצאת המון אבל אני מסודרת,לא מפחדת מבנים ולפחות זה לא נראה לי בלתי נגיש. אבל - בכל פעם שאני מכירה משהו אחרי כמה שבועות הקשר מסתיים, כל פעם בגלל סיבה אחרת, בד"כ רגשות או סיפורים שלא נגמרו. הקשר האחרון שהיה לי נראה היה שמתקדם בצורה בריאה וטובה, ובקצב מתאים, אולם שוב כנראה שלא קלטתי את הצד השני וזה נגמר (בגלל חברה לשעבר). אין ספק שאני מקשיבה יתר על המידה למה שיש לקרובים אליי לומר, ל"בעיה החברתית" שאני מתקרבת לשלושים ועוד לא היתה לי מערכת יחסים רצינית, לאבא שלי שאומר שאני כנראה מצליחה ליצור קשר מהיר אבל מתקשה בעניין ה"בעלות" (יצירת תלות). הייתי מאוד רוצה לחשוב שכל מה שקורה לי הוא חלק מהתפתחות ופשוט לא מצאתי את הבחור הנכון ולא לעסוק יותר מדי בנסיון למצוא מה לא בסדר איתי אולם אני לא יכולה להיפטר מהמחשבה שמדובר במשהו שאני לא עושה נכון. המחשבה לחזור לטיפול קשה לי גם בגלל מצבי הכלכלי וגם בגלל שאני מרגישה צורך למרוד במחשבה (שלי) שמשהו שבא באופן טבעי לכולם, דורש טיפול פסיכולוגי ארוך מאוד ויקר מאוד אצלי. אעריך את דעתך.בתודה.

תמר שלום למזל יש מרכיב חשוב כמעט בכל דבר, ובהחלט יתכן שפשוט עוד לא הזדמן לך למצוא בחור מתאים. עם זאת, לפעמים באופן פלא יש מצבים נפשיים שמזמינים או מרחיקים הזדמנויות. זה לא אומר שאת מחבלת במציאת בן זוג, אבל בהחלט יתכן שיש משהו ברקע שאת יכולה להעמיק ולהבין אותו. אם טיפול פסיכולוגי אינו מתאים רק בגלל בעיה כלכלית יש אפשרות לקבל טיפול גם במסגרת השירות הציבורי, בחינם במרפאות בתי החולים או בהנחה דרך קופת החולים. אם מדובר בהתנגדות עקרונית יותר אין לי כמובן תשובה מתאימה וזו בסופו של דבר החלטה שלך עם עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תמר, תהני מהחופש כל עוד את יכולה. כנראה שכל העניין הזה (להשתחרר מהפוביה של "חבר") עדיין בתהליך ואת צריכה עוד קצת זמן להישאר עצמאית לפני שאת נותנת למישהו להיות "בעלך". אין חשש, את בדרך הנכונה. וכמו שאומרים: זמן לכל ועת לכל חפץ - כשהקרקע תהיה מוכנה - השתיל יפרח ויכה שורש. בהצלחה

יקירתי! רציתי להגיד שהכל בסדר אצלך ושאם באמת תרגישי שפגשת את האחד הכל יהיה בסדר.בכל אופן אני רוצה להמליץ על סדנת ה"פורום" שמתקיימת בחברת לנדמרק אדיוקיישן ביד אליהו מאות ומיליוני אנשים עשו ועושים אותה בעולם וזאת סדנא שמקדמת את הרקע האישי של כל אחד מאיתנו.מגיעים לשם אנשים מכל שכבות האוכלוסיה כגון:עו"ד, מורות, דוורים, מנקים, כלכלים מזכירות אנשים שעובדים בסופר הקרוב לבית.את לומדת כל מיני טכניקות מדהימות ותקשורת ואת יוצאת משם חדשה לגמרי.צרי קשר עם החברה 03-6882020 ובקשי פרטים. ישנם ערבי אורחים שאת יכולה לבוא ולהתרשם.מנסיון שלי ושל רבים מחבריי כל חייך ישתנו מבלי להתשמש בכימיקלים ובטיפול פסיכולוגי יקר.אני יכולה לומר לך שאני הייתי 3 שנים בטיפול ולא הצלחתי להגיע לתובנות שהגעתי בקורס של הפורום.אל תוותרי על חיים יפים שיכולים להיות לך.אגב הכרתי בפורום בחור מקסים צעיר ממני בשנתיים (אני בת 35) ואנחנו מתחתנים.אז קדימה תרשמי אל תתחשבי בכסף תפתחי בפנייך אפשרות של חיים חדשים. בהצלחה מכל הלב זוהר.