מה קורה לי?

שלום, אני בת 24 עובדת מזה כשנה וחצי במחשוב.(תואר ראשון במדעי המחשב) העבודה מכניסה כסף לא רע אבל אני לא מרוצה. אני לומדת באוניברסיטה הפתוחה מקצועות נוספים וניהנית מהם אבל עדין לא מרוצה. בקצור לא מרוצה מעצמי. בשנתיים האחרונות עליתי 17 ק"ג ואני מאמינה שזה היה להדחיק כל מיני רגשות. היום אין לי מצב רוח בגלל איך שאני נראית ואז אני אוכלת יותר כי אני אומרת לעצמי כאילו שלא אכפת לי ולאחר מכן כמובן מתחרטת על זה אני אל אוהבת את עצמי שמנה ושוב לא מרוצה מעצמי. לכאורה אין לי סיבה להיות כל כד לא מרוצה הרי יש לי עבודה טובה וכו. לדעתי כל הבעיה מתחילה מזה שאני לא עובדת במה שרציתי והיה חלום כל חיי. יש פער עצום מאד בין עצמי הממשי לבין עצמי האידיאלי. את עצמי האידיאלי אני רואה כרופאה מצליחה הרצה במסדרונות בית חולים וכמובן לא יושבת כמו מול מחשב כל היום. זה גורם לי תיסכול אני יודעת שזה נשמע מוזר וקטנוני מה זה הבעיה שלך? אבל זה מציק לי והמציאות שזה משפיע עלי רע אני מרגישה שאני מפספסת את הזדמנות חיי. נו אז מה הבעיה, מדוע איני הולכת ללמוד ? התשובה פשוטה יש לי בעיה להפסיק לעבוד וללכת ללמוד . כשאני עובדת אני מרויחה וממשיכה ללמוד דברים אחרים באוניברסיטה הפתוחה כי יש לי כסף ,אבל כשאני יפסיק לעבוד וילך ללמוד באוניברסיטה רגילה לא יהיה לי כסף להוצאות מחיה וגם אם יהיה לי מספיק כסף כמובן שלא יהיה לי מספיק לחשוב על חיים מסודרים יותר בשנות הלימודים. רפואה זה שבע שנים לו זה היה תואר קצר יותר אולי הייתי מסתדרת. לכן אני מודעת שאני צריכה לוותר על החלום להיות רופאה. אבל איך עושים את זה ? אני לא מצליחה וזה ממש מתסכל אותי. כל הזמן אני אומרת לעצמי תוצאי לך את זה מהראש אבל זה לא יוצא. אם למשהוא יש רעיון כיצד להפסיק לחלום על חלום שאני לא יכולה להגשים אודה לו מאוד. יעל

וחכמים . . . נסי לחפש או "לתלות" או "לזרוק" את הסיבות לחוסר האושר בסיבות האמיתיות את מספיק חכמה כדי לעשות את זה. .

נכון שזה אולי מגוחך שזה הצרות שלי. אבל למזלי זה כך זו הבעיה שלי.

רפואה היא משהו שבוער בעצמותיך יותר מאשר כסף. זה לתת מעצמך (באמת) ורק אחר כך להתפרנס מזה. זה הרצון הכן והאמיתי לגרום לאנשים חולים להבריא ולחזור לתפקד. זה לאהוב את האנושות, זה רצון אדיר לתת עוד ועוד מעצמך. כנראה שאצלך הקריירה, המעמד, התואר והכסף באים קודם. חבל, אבל באמת כדאי לך להתחיל לחלום על משהו אחר... ויפה שעה אחת קודם

יעל שלום אני בספק אם ההתלבטות המקצועית היא באמת העניין המרכזי שעל הפרק. את מחפשת משהו שימלא אותך וכמובן שהדבר הקל ביותר הוא למצוא את זה בחוץ, במקצוע, בעיסוק. את מספרת על עליה משמעותית במשקל ומודעת להשפעה הנפשית בהקשר לכך. אכן האוכל ממלא הרבה פעמים חללים פנימיים שאינם מסופקים. יש לך דברים שונים בחיים שחשובים לך, ביניהם גם יכולתך לפרנס את עצמך בכבוד. זה חשוב לא פחות מהתקדמות או סיפוק מקצועי. השאלה מה הרפואה מייצגת עבורך ועבור דימוייך העצמי, שכיום חסר. יתכן ששווה לברר את הדברים יותר לעומק. כשתביני מה חסר אולי תמצאי דרכים אחרות למלא אותו גם ללא המשאלה הבלתי מושגת של הרפואה, או לפחות זו שדורשת מחיר יקר מדי למימוש כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

יעל שלום אני חולקת על כל מה שנאמר לעיל. גם אני הייתי במצב דומה ואני מכירה עוד אנשים , משום מה מי שרוצה ללמוד רוואה ככ' וכל אחד מסיבותיו הוא ( וזה בטח לא בכדי לעזור לאנושות) ילך ללמוד בסוף או שישאר עם התסכול לכל חייו אז קבלי החלטה!!!

אני מסיכמה איתך ואני חושבת שהיטבת להגיד את מה שאני מרגישה. תודה!

לא לוותר על החלום!!!!