מצטערת

בקר טוב ד"ר קפלן, לפני כשלוש שנים עשיתי הפלה יזומה ומאז וככל שהזמן עובר אני מצטערת עד כאב. יש לי שלושה ילדים (21,17,9) אבל בכל זאת אני מרגישה שעשיתי את טעות חיי. בתקופה שהייתי בהיריון לא הייתי שלמה עם ההחלטה ללדת, למרות שבאיזשהו מקום אני יודעת שרציתי. מה עוד שבעליבכלל לא רצה ילד נוסף וזה מה שעזר לי להחליט אז ברגע של שטות לעשות את ההפלה. אני מרגישה כל כך רע עם זה בעיקר בגלל שהבת הקטנה שלי בעצם גדלה לבד והיום כבר אין בכלל על מה לדבר גם בגלל גילי (42) , גילו של בעלי (48) וגם בגלל הפערים הגדולים בין הילדים. האופן שבו הדבר משפיע עלי הוא בחוסר סבלנות בעיקר כלפי הילדה הקטנה מפני שאני רוב הזמן מרגישה שאם היה לה אח קטן, היו לה חיים יותר מלאים, יותר שלמים, אולי היא היתה פחות מפונקת, פחות דורשת תשומת לב. כמה שאני מנסה לשכנע את עצמי ולהינות מהילדים הנהדרים שיש לי, אני מרגישה שקשה לי, מה עוד שאני יודעת שאין כבר מה לעשות. אודה לך אם תנסה לי לעזור לי להתמודד עם טעותי. תודה

יעל שלום את מה שקרה כמובן שאי אפשר להשיב. למרות שאני יכול להבין את הצער על החלטתך הקודמת אני חושב שמה שקורה כעת אינו קשור באופן ישיר או לפחות בלעדי לכך. את עוברת תהליך כלשהו שקשור לעצמך ולריקנות כלשהי שאת מרגישה, ויש לך משאלה או פנטזיה שילד נוסף היה ממלא את החלל שנוצר. אני מאמין שאת יכולה לעשות משהו עם עצמך כיום שימלא אותך וירגיע אותך, בעיקר לאור העובדה שיש לך שלושה ילדים בטווח גילאים די רחב. תיאורטית, אין מניעה בגילך גם היום להביא עוד ילד, למרות שזה דורש ייעוץ מקצועי. עם זאת, כפי שכבר ציינתי אני לא בטוח ששם הסיפור האמיתי. מה שקרה לא היה אז טעות אלא מה שכנראה היית זקוקה לו. כעת זה נראה טעות כי זה הפתרון שכלאורה היה עוזר להתמודד עם מה שאת מרגישה כיום. בהחלט יתכן שגם עם הילד הרביעי היית מרגישה בדיוק אותו הדבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חושבת שהית צריכה להתמקד בצרכיך ולא באלה של בעלך....... אני מצתערת אם אני נשמעת קטנונית....... היתי רוצה לעזור אבל לא יודעת איך..... הסיפור שלך נוגע לי בלב.....