מאושרת רק כשמאוהבת

אני בת 46 נשואה 26 שנה +3 מאושרת ו"מסודרת" מבחינת הפרמטרים המקובלים(ילדים בריאים,דירה,עבודה...)בעבר היה ביני ובין בעלי משבר כשגיליתי שבגד בי ומשבר עוד יותר חריף כשהוא גילה שגמלתי לו. מאז נראה לי שהוא נרגע אך אני לא.מידי כמה שנים אני מתאהבת או נמשכת לגבר ומנהלת קשר ארוך או קצר.בפעם הראשונה הרגשתי שאני עושה זאת כנקמה אך כיום אין לי כל סיבה מלבד העובדה שרק בתקופות שיש לי מאהב אני מרגישה שאני "ממצה" את החיים.גם אם הקריירה נוסקת, או שאני עמוסה בלימודים והתחייבויות למשפחה כל אלו אינם מספקים אותי ורק בתקופות ההתאהבות אני "פורחת".נכון שבעלי היה הגבר הראשון בחיי אך בינתים הכרתי גם אחרים והוא עומד יפה ב"תחרות" מהרבה בחינות.מה שמטריד אותי הוא שתחושת ה"בוגדת" ויסורי המצפון הולכים ופוחתים עם הזמן. האם אני מאבדת את כל המעצורים?למה איני יכולה להסתפק באושר ה"רגוע" שמונח לידי?

עדן שלום השחיקה בריגוש שבחיי הנישואין אינה דבר נדיר, וסביר להניח שזו לפחות אחת הסיבות שבגללה את נמשכת לגברים אחרים. הבגידה שברקע בוודאי נתנה לך לגיטימציה וזה יותר קל כשיש פחות רגשי אשמה. הבעיה היא כמובן הן בסיכון של אובדן הקשר הקיים שאני מבין מדבריך שמסב לך אושר, ובכך שהפניית האנרגיה החוצה מפחיתה באופן קבוע את כמות האנרגיה שנותרת בתוך הקשר. עם הזמן מה שנשאר בפנים עלול להיות מדולדל מאוד והשיקום יותר ויותר קשה. אין לי פתרון מיידי בשבילך כי הבעיה העיקרית היא מציאת האושר. כל עוד לא תמצאי את האלטרנטיבה לאושר תמשיכי להימשך אל ההתאהבות האסורה. מציאת גן העדן שבפנים הוא משימה לא פשוטה ואת צריכה מוטיבציה כדי למממש אותה. אז יש לך כוח לזה? בברכה ד"ר אורן קפלן