אוזלת יד

שלום ותודה מראש לך ד"ר קפלן, ולכל קוראי ההודעה והמגיבים עליה. אני מצוייה במצוקה זה זמן רב. לא במצוקה אישית שלי. אלא של אדם מאוד קרוב אליי. אדם אשר דואג לערב אותי בכל הרע שעובר עליו בחייו, שאינם פשוטים, אך של מי כן? אדם אשר אמר נואש לחיים ולא רוצה לחיות. בעצם אינו חי ממש, הפסיק להנות והפסיק לשאוף והפסיק כל פעילות שאינה בגדר מחוייבות מסויימת. גם את המחוייבויות מבצע באופן חלקי. הפתיחות העצומה שלו כלפיי הביאה לא אחת לחשיפה בפני של מחשבות אובדניות באופן מפורש. ואף פעם אחת הדבר כמעט יצא לפועל אלא שרגע לפני אבד האומץ. ואני התוודעתי לכך בדיעבד. אני מצוייה בדילמה נוראית מזה מספר רב של חודשים. מצד אחד אין שום דרך לעזור לאדם שאינו רוצה לעזור לעצמו. אדם שאמר נואש. מצד שני כיצד ניתן להתבונן מן הצד ולראות איך חיי אדם הולכים לטמיון. והפחד המתמיד שמקונן בי, שיבוא היום בו אתבשר על מותו של חבר שנטל את חייו. כבר דיברתי עם פסיכולוגים, ניסיתי לשתף אנשי סוד, בפתיחות מלאה שיתפתי אותו במחשבותיי, בחובת הטיפול (בעבר היה מטופל) אך הכל לשוא. וידי אזלה מלסייע. איני מוכנה לנטוש אך גם איני מסוגלת יותר להקשיב לרחמים עצמיים מבלי לנקוט בפעולה כלשהי.

זיגי שלום המצב שאת מתארת באמת מאוד תסכל ומפחיד. את צודקת באבחנתך שמי שלא רוצה לעזור לעצמו קשה מאוד לעזור לו. לעיתים בתוך הדיכאון לאנשים אין את האנרגיות לפנות לטיפול ולשרוד בו. במקרים אלו אנשים קרובים ועיקר בני משפחה צריכים להתגייס ולעיתים להיות ביחד עם אותו אדם סביב השעון, עד שמצבו משתפר. חשוב מאוד להביא אותו לקבל טיפול נפשי, פסיכולוגי ותרופתי. במצבים קיצוניים יש מקום גם לאישפוז. מאחר שאת כותבת על סכנת חיים של ממש, אני לא בטוח שרצוי שתשארי לבד עם התחושות שלך. את כותבת שכבר ערבת בעניין אנשי מקצוע ואנשי סוד וכלום לא עזר. השאלה מדוע. מה שברור ממה שאת כותבת שלא יתכן שכל האחריות תיפול על כתפיך ומישהו נוסף צריך לקחת אחריות על מה שקורה. אם זה לא אותו אדם עצמו, אולי קרובי משפחה שלו. רצ"ב קישור לסהר ונותנים תמיכה וייעוץ בתחום זה. www.sahar.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן