קשרים חברתיים בהריון

שלום. אני בת 29 ונמצאת בהריון (חודש שישי). לפני גם חצי שנה התחתנתי, ושחזרתי מירח הדבש, גיליתי שאני בהריון. אני נשואה לאדם נפלא ואנחנו אוהבים אחד את השני - שום דבר לא מושלם, אבל אף אדם לא מושלם, אבל רוב הזמן , אני מאושרת במערכת היחסים הזאת. הבעיה התחילה, מהרגע שגיליתי שאני בהריון, ההריון הצליח להפתיע אותי, למרות שהוא היה מתוכנן. לא הספקנו לחוות את חויית הנישואין נטו. נכון שלא נזהרנו והגיוני היה שלהכנס להריון היה רק עניין של זמן. אבל למרות הכל שגיליתי שאני בהריון, הייתי בשוק. פתאום, כל תוכניות העתיד המקצועי שלי קרסו בפניי, במיוחד שפוטרתי מעבודה יום אחרי שחזרנו מהירח דבש. במצב הקיים לא היה סיכוי שאמצא עבודה וגם מי ייקבל אשה בהריון לעבודה? כך שמצאתי את עצמי בבית, משועממת, יחד עם זה הפסקתי לעשן, עם עליות ומורדות הורמונאליות קשות, בכי כעס, עייפות, בחילות.... החיים קרסו בפניי. לא ידעתי מה לעזעזל אני עושה עם עצמי, וגם לא הייתי כמובן מרוצה מההריון וכל הזמן הייתי בדילמות, האם אני רוצה בזה או לא?! הייתי מבולבלת , עצובה...... ולבד. במשך הזמן ועם ההתאזנות ההורמונאלית, השלמתי ואהבתי את המצב החדש... אבל. פתאם כל כמעט כל החברים שלי, נעלמו לי. רבתי עם החברים הכי קרובים אליי. פתאם "נפתחו לי העיניים", וראיתי דברים שלפני כן לא ראיתי לפני כן.... בגלל השינוי העצום שחל בי. פתאם חברים שהקשר שלי איתם היה, שאני זאת שיוזמת ונותנת יותר.... התנתקו. אלו שהיו על בסיס בילויים, שתייה ו"סבבה"....התנתקו. פתאום שנהיה לי קשה יותר לצאת מהבית, או רציתי שיתנו לי קצת יותר, לא היה שם משיהו לעשות זאת. (אני עדיין מוכנה לטרוח המון בשביל החברים, וגם לא מתעצלת בכלל לצאת מהבית) אבל יש לי הרגשה, שאני לא ממש מעניינת אותם. כמעט כל חברותיי, הן רווקות, בלי ילדים ובכלל נמצאות "בסרט אחר". (וגם עברו ,למרכז, אני גרה בצפון) אין לאף אחד כוח לשמוע את צרות והגיגיי ההריוניים. אני הרבה יותר מתעייפת מהר, זקוקה ליחס אחר ובכלל השתנתי. לאחר שקיבלתי את עצמי החדשה, כמעט לגמרי, אין לי כמעט חברים. מה שמפחיד אותי, שאני אתרגל למצב ועם הזמן לא אצטרך אנשים סביבי, רק על מנת לא להיפגע יותר מאנשים, או שעם הזמן יכול להיות שהכיר אנשים חברים, שמתאימים לי יותר. בנתיים אני די לבד. וקצת עצובה שאין לי עם מי לחלוק את החויות, חוץ מבן זוגי. ואני מתגעגעת לשיחוות ולשטויות, שעושים רק עם חברות. מה עושים? אם בכלל? אני פיטרית לא קטנה, עם המון אופטימיות ושמחת חיים ואני אוהבת את החיים, ואנשים. אבל אני מאבדת קצת את הכל - ואני לא רוצה.

שרון שלום הכל קרה כל כך מהר, גם החתונה וגם ההריון, ואולי עוד לא הספקת באמת לעכל את כל הדברים. הכניסה לזוגיות עושה שינוי ואולי ההתרחקות שלך מחברותיך הרווקות אינה כל כך יוצאת דופן, זו תופעה שמדווחת על ידי אנשים רבים לאחר נישואיהם. אנשים מחפשים את הקרוב ובוודאי תגלי שעם הזמן תרכשי חברות חדשות שיהיו במצב דומה לזה בו את נמצאת. לפי מה שאת מספרת "נפתחו לך העיניים" כך שאולי התהליכים הללו חיוביים. המצוקה היא הבדידות הנוכחית ובה בהחלט אפשר לנסות ולטפל. ראשית דרך הזוגיות שלך עם בעלך, ואולי גם במסגרות חברתיות אחרות. קורס הכנה ללידה למשל, עשוי ליצור מסגרת מתאימה לתקופה הנוכחית. יש קורסים בהם שני בני הזוג הולכים ביחד, וישנם קורסים שהם גם מעין קבוצת תמיכה לאמהות. שווה לברר מה יש באזורך ולהצטרף. העניין הוא כיצד לוקחים את כל השינויים החיוביים שקרו לך בחיים והופכים גם את הרגשתך לחיובית. כמובן שעם השינוי יש גם אובדן מסויים על הדברים שהסתיימו ולא יחזרו כמו ימי הרווקות, החברות הקודמות ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן