מבקש את דעתך בנושא

ד"ר קפלן שלום, אודה לך אם תאות לחוות את דעתך בעניין הבא: גישה פילוסופית מסויימת גורסת כי כל פעולה המבוצעת ע"י בני האנוש, מכוונת בין אם ביודעין או שלא ביודעין לקירובם להשגת האושר המוחלט שהוא למעשה טבעם האמיתי (והאל זמני) של בני האנוש (ושל כלל התופעות הנתפשות). שאלתי הינה האם לתפישתך, בהסתכלות פסיכולוגית, קיימת הקבלה לפרספקטיבה זו ואם כן מה רמת.. נאמר מובהקותה ? נניח שיש פסיכולוגים שיסכימו עם האמירה הכללית שכל דבר שבני אנוש עושים יכול להיות מוסבר בניסיון ל א ל ג ע ת ב ח ר ד ו ת ש ל ה ם שזו כשלעצמה אמירה לא מאוד רחוקה מהטענה הפילוסופית הנ"ל, האם אתה נוטה לקבל אמירה זו, והאם לדעתך ניתן ללכת איתה צעד אחד נוסף ולהחליף את ניסיון ההמנעות מהשלילי בכמיהה לחיובי ? קרי, להשגת שקט ושמחה פנימית ? אני מודה לך מראש על נכונותך, בברכה, נ

שלום אני יכול לקבל גישה שאומרת שאנשים שואפים לאושר, ומתקשה לקבל שהם מנסים לא לגעת בחרדה שלהם. בכל מקרה, אינני רואה את הקשר ההכרחי בין שני המשפטים. ההגעה לאושר צריכה כנראה לעבור גם דרך החרדות ולא יכולה להתכחש אליהם. האושר או המימוש העצמי הוא קבלה מלאה של העצמי על כל גווניו כולל החרדות שהן תופעה טבעית אצל כל אדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום ותודה, ברשותך אני אנסח את שאלתי באופן שונה: 1. האם לתפישתך ניתן להצביע על 'מניע על' העומד מאחורי פעולותיהם המודעות והלא מודעות של בני האדם ? 2. האם אתה יכול לקבל את האמירה שמאחורי כל פעולה גם אם הינה רעה ע"פ מוסכמות המוסר, ישנה כמיהה לטוב, כפי שזה (הטוב) נתפס ע"י אותו אינדבידואל ? שוב תודה, נ