איבוד חברים

למרות שאני אדם די חברותי ולמרות שהייתי בהרבה מסגרות בחיי (בי"ס, תנועת נוער, צבא, אוניברסיטה) איכשהו, כנראה בגלל הלימודים הקשים שדרשו השקעה רבה והעובדה שיש לי בן זוג (לא הרגשתי אף פעם ממש לבד והרשתי לעצמי לוותר על חברויות), הגעתי למצב שהתנתקו רוב הקשרים, ונותרתי כמעט ללא חברים, וחשוב מזה, חברות טובות. את רוב הקשרים שהיו כבר לא ניתן לחדש ולמצוא חברים אמיתיים וקרובים בגיל מבוגר זה כבר קשה. אני מרגישה כשלון מבחינה חברתית.

עינת שלום אינני יודע בת כמה את, אבל אולי מדובר גם בתהליך טבעי שקורה במהלך החיים לאנשים רבים. עם זאת, השאלה כיצד את תופסת באופן אישי את מצבך כעת והאם ישנו חסך כלשהו. לא פחות חשוב, מדוע דווקא כעת מתחזקת התחושה הזו ואולי במהלך השנים היתה פחות מורגשת. את אומרת שמעולם לא הרגשת לבד ובכל זאת היה חשוב לך לשמור על הקשרים. אולי הקשרים אינם רק מהווים פתרון לבדידות אלא מסמלים משהו נוסף, למשל, את הרצף והזמן שעובר, חברים וותיקים מזכירים דברים שחשוב לזכור ולשמר. נשמע לי שתחושת הכשלון החברתי אינה בהכרח מרכז העניין. אולי כדאי לנסות ולהבין מה המשמעות של החברים ומה המשמעות הפנימית של הניתוק מהם. מאחר ואני לא בטוח שמה שאת מחפשת הוא רק את הקשר החיצוני ברמה הקונקרטית כדאי לך לעשות בירור פנימי מה קורה בפנים ומה משמעות תחושת הכשלון שאת מרגישה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם אני אוכל להוסיף, אז אומר כי ישנן תקופות בחיים בהן אנשים משתנים, מסגרות משתנות, וחברים משתנים. זהו באמת חלק טבעי. מציאת חברים חדשים, במידה ורוצים יש חסר, היא באמצעות מסגרות חדשות בהן נמצאים וכדומה.