בעיות עם אמא

אמא שלי היא אישה טובה שתעשה הכל למעני,כבוגרת אני היום מבינה שהיא פשוט דפקה לי את החיים או יותר נכון שיבשה אצלי המון דברים שגררו אחריהם קשיים רבים. היום אני מוצאת את עצמי בכל מפגש איתה ממורמרת עליה צועקת עליה ומתנהגת אליה לא יפה למרות שהיא כביכול באה לעזור לי אך במקביל היא עדיין ממשיכה להציק לי ומצליחה לעורר אצלי פחדים ותחושות מאוד לא נעימות. מה שאף אחד אחר לא מצליח לעשות. היא מסוגלת להוציא אותי מהכלים. אחרי שהיא הולכת לוקח לי כמה ימים להתאושש ממנה. כמובן שהיא לא עושה זאת בכוונה יש לה את הבעיות שלה עם עצמה אין מה לדבר איתה על טיפול בעצמה זה מקרה אבוד היא לא תלך לטיפול אין סיכוי כזה בעולם. מה עושים? היא אמא שלי אני לא רוצה שיעונה לה כל רע מצד שני אני מאוד כועסת עליה על הדרך בה התנהגה אלי בילדותי ובנעורי

לא שמתי לב וההודעה שלי קפצה...........היא נמצאת בנושא חשיבה חיובית ואני מאוד מקווה שתנסי לקחת את החיים בצורה חיובית יותר בטח תגידי שזה המילים של אמא שלך...........יכול להיות שאנו האמהות רוצות שיהיה לכן רק טוב - אז שיהיה לך המשך יום נעים תמר

היי שירי, אני כמובן לא יודעת במה ואיך אמא שלך הקשתה עלייך בנעורייך, אבל אני יכולה להבין את הכוונה שלך. לצערניו, אין בית ספר שמלמד הורות. ןחבל שכך. כל הורה עושה טועיות, אבל בעיניי חשוב מצד ההורה תמיד לדבר עם הילד , לא לכפות עליו דברים ולראות איך הוא מגיב לדברים. ליצור תקשורת פתוחה מלאת אמון, שכאשר לילד רע, הו ירגיש טוב ובטוח לפנות להוריו ולומר להם כי רע לו. כי הוא רוצה משהו שונה. צריך תשומת לב ללא חשש לומר זאת, וכו'. וההורים צריכים להיות אמפטיים ולתת לילדים שלהם את המרחב הזה להם הם זקוקים מאד.

שירי שלום קראתי כעת את כל התגובות הרבות שקיבלת, ואני חושב שזה לא מקרה שהיו רבות כאלה. לא קל להתמודד עם ההבנה שההורים אינם מושלמים, או אף יותר מכך, שיש בהם משהו הרסני. החלק הקשה ביותר בד"כ הוא להבין שאותו דבר חיצוני שנמצא בהם נמצא גם בך, לטוב ולרע. יש לאמך את הבעיות שלה כפי שאת כותבת, אבל מסיבות כאלה ואחרות, המפגש ביניכן נכנס אצלך אל "מתחת לעור" וגורם לך קושי רב. כנראה שאת צודקת, שהיא לא תפנה לטיפול, אבל אולי יש מקום שאת תפני לטיפול. התחושה שמישהו "דפק" או שיבש לך את החיים קשה, לא רק בגלל שיש כזה אדם בחוץ, ועוד אחד האנשים הקרובים ביותר אליך, אלא בראש ובראשונה בגלל החוויה שהחיים שלך דפוקים ומשובשים. זו הרגשה קשה בלא קשר לסיבה לכך. גם בגיל 35 הדברים אינם מקובעים ללא אפשרות לשינוי. אולי אם הדברים המשובשים והדפוקים יקבלו מקום, תוכלי פחות לכעוס על אמך ותת יותר מקום לדברים החיוביים שהיו אצלך בבית, הן מצד אביך, אך גם מצד אמך. יש לי הרגשה שסיפור חייך כפי שאת מציגה אותו כאן אינו שלם, ואני לא בטוח שאת מתבוננת בצורה מודעת לגמרי על ההסטוריה האישית שלך ועל מצבך כיום. במידה ואינך במסגרת טיפולית נשמע לי שבהחלט כדאי לפנות ולעבד יותר את מה שקורה לך בחיים, בכלל, ועם אמך, בפרט. בברכה ד"ר אורן קפלן

לשירי היקרה אני אמא לילדים בת 42 אני לא פסיכולוגית אבל הייתי רוצה לאמר לך מספר מילים. קודם כל אני מבינה אותך ולא שופטת אותך אבל הייתי מציעה לך קודם כל לנסות לשוחח עם אימך ולאמר לה את מה שאת מרגישה בצורה שקטה ועם רגש בלי כעס ולא לשכוח לאמר לה כמה את אוהבת אותה. שנית לסלוח ולשכוח אף אחת מאיתנו לא מושלם וידוע שכש סולחים מכל הלב נותנים לכל רגשות הכעס השלילים לצאת מאיתנו מה שתרם לשקט הנפשי שלנו נסי לסלוח ולשכוח דברי עם אימך אפילו תיכתבי בדף מיכתב שבו את כותבת כל מה שאת מרגישה ושהמיכתב יהיה מיועד לאימך אך אל תיתני לה אותו וכשיעבור הזעם קירעי את המיכתב וזירקי אותו יחד עם כל הרגשות השלילים. בהצלחה קרן