לבטים

היי אני מאוד רגישה ופגיעה-זו עובדה. יותר מכך מעולם לא היה לי חבר רציני, היו חברים אבל לא משהו רציני מאוד. הבעיה היא שכרגע אני מרגישה שאני יותר ויותר בשלה לחבר עם קשר עמוק (בת 28), אני חושבת שעם הגיל אני יותר בטוחה בעצמי ולוקחת דברים יותר בפרופורציות., ובשל כך קל לי יותר להתחבר ולתת ולקבל. הבעיה היא שאני גם רוצה להתנסות. בסה"כ היו לי מעט התנסויות מיניות שכוללות משגל מלא, ואני רוצה להתנסות מעבר, כולל משכב עם בחורים זרים, משכב ע ם אישה ואפילו אורגייה... אני מאוד רוצה בכל הנ"ל, אבל לפעמים אני מסתכלת על עצמי מהצד וקולטת שהעובדה שלא עשיתי את כל אלה עד עכשיו יש בה משהו. ושאני כל כך רגישה שאני עלולה להיקשר לכל אחד שבא במגע איתי- וזה אכן קרה עם החברים לשעבר ובשל כך אני מהססת. אז מצד אחד אני מאוד רוצה מצד אחר יש משהו שעוצר אותי. אני מתחילה להרגיש שאוטוטו כבר לא יישאר לי זמן ואז מה? אודה לכל כיוון חשיבה ועיצה. מתלבטת

מתבלטת שלום את מספרת על הרגישות שלך מחד, ועל הרצון לחוות ולהתנסות מאידך, ועל הידיעה ששני הצדדים האלו יכולים להתנגש ולגרום בסופו של דבר לפגיעה. השאלה האם ההתנסות שאת חפצה בה נובעת מתוך חסך קונקרטי בריגוש המיני, או שמגיע ממקום אחר, שכלל לא קשור למין עצמו. במקרים רבים גם לאחר ההתנסות המינית יוצאת הדופן נשארת תחושת החסך, מאחר ומלכתחילה הצורך היה אחר לגמרי. הייתי מציע לך מצד אחד להתחיל ליזום יותר התנסויות בקצב איטי שיאפשר לך גם נסיגה אם תרצי, ובמקביל לנסות לחשוב מה באמת חסר לך, מה את מנסה להשלים. השאלה האחרונה שלך, החשש שלא יישאר לך זמן, מעורר אצלי תחושה ששם הסיפור האמיתי, וכדאי אולי לברר שם. חלק מהתיאוריות הפסיכולוגיות מדברות על החרדה העצומה מהמוות שמלווה את האדם כל חייו, כי הרי מרגע שהוא נולד, הוא הולך למות. תמיד נשארת ההרגשה (הנכונה עובדתית) שלא יישאר לו זמן. המיניות היא ייצר החיים. כך טוענות תיאוריות פסיכולוגיות רבות, החל מפרויד עצמו. היא האנטי המוחלט למוות. התלהטות היצרים היא אחת הדרכים הנפוצות לצחוק למוות ולהעלים את קיומו. עם זאת, השימוש הקונקרטי במין לעיתים רחוקות באמת פותר את בעית חרדת הכליון. אני בספק אם הזמן לאחר מכן יתפס כאין סופי. בהחלט כדאי להתנסות בדברים חדשים ולספק את הסקרנות, מצד שני את צריכה גם לשמור על עצמך, ואולי את חלק מההתלבטויות אפשר לעשות במסגרת פסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן