דיכאון פעם בשבוע

שלום, אני בת 23 וסטודנטית למקצוע תובעני וקשה, אני פוגשת את חברי שגם הוא סטודנט בסופי שבוע בלבד. השבועות שלי בלימודים קשים לי מאוד, בנוסף ללחץ הגדול של הלימודים אני מרגישה מאוד בודדה (אני לומדת רחוק מהבית). לעומת זאת, סופי השבוע שלי נהדרים, אני נמצאת כל הזמן עם חברי (אנחנו כבר 3 שנים יחד) ואנו נפגשים עם חברים שלנו. בכל מוצאי שבת כשאני צריכה לחזור ללימודים ולהפרד מחברי אני נתקפת דיכאון, אין מוצאי שבת שאני לא בוכה, אני מרגישה אומללה וחסרת אונים ומפחדת מהשבוע הקרב בלימודים. לפעמים אני לא יודעת מה קשה לי יותר, להפרד מחברי או לחזור ללימודים. אני חושבת ללכת לפסיכיאטר שיביא לי תרופות שיעזרו לי להעביר את מוצאי השבת האלה אך חברי חושב שזה מיותר ושאני לא צריכה "להתפנק" כהגדרתו. אציין שיש לי נטיה קלה לחרדות ובעבר נפגשתי עם פסיכולוגית. האם אני צריכה ללכת לפסיכיאטר או שזה כהגדרת חברי "פינוק"? תודה, נופר

נופר שלום הפניה לטיפול אינה פינוק מאחר ונובעת ממצוקה. יש לך התמודדות עם משהו אובייקטיבי שקשור ללחץ בעבודה, לבדידות ולגעגועים. אני בספק אם תרופות יעזרו לכך, והייתי ממליץ יותר על טיפול פסיכולוגי שיעזור לך לפתח הגנה טובה יותר מהדיכאון, למרות שאינני פוסל התייעצות עם פסיכיאטר. את היחידה שיכולה לקבוע האם יש או אין מקום לפנות לטיפול, ועצם הפניה לטיפול אינה אומרת דבר עליך או על אישיותך. אין סיבה שתמשיכי לסבול עם עצמך ויש לך לגיטימציה מלאה לקבל עזרה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן