החוק לזכויות החולה-לד"ר קפלן

אודה לך אם תשיב לשאלה שלי שעדיין לא ענית עליה: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=394524&t=394392

עדי שלום אכן לא ראיתי את שאלת ההמשך שלך. דיאגנוזה ופרוגנוזה בפסיכולוגיה בעייתיים הרבה יותר מאשר ברפואה קונבנציונלית ותלויה רבות בגישה הטיפולית. המונחים הללו שנויים במחלוקת כיוון שהם כל כך לא מדוייקים ויכולים למעשה להטעות אנשים רבים. לעיתים אין ממש דיאגנוזה או פרוגנוזה ולמעשה התהליך הטיפולי לאורך זמן יקבע מהי הדיאגנוזה ומהי הפרוגנוזה. עם זאת, אני לא מכיר פסיכולוגים שמסרבים לדבר עם המטופלים שלהם על הנושא הזה. בהחלט יתכן שלאחר זמן רב של טיפול הנושא עולה כחלק מהטיפול והפסיכולוג מרגיש שהעיסוק בנושא הוא סוג של בריחה או התחמקות מהתמודדות אחרת שקוראת בטיפול. במקרה כזה הוא גם יסביר בוודאי את עמדתו. אישית לא ניתקלתי מעולם במצב בו פסיכולוג מסרב לדבר על הנושאים הללו ואם מטופל פנה לפסיכולוג כדי לקבל חוות דעת אין כל הגיון למנוע זאת ממנו. אם נוצר מצב כזה צריך לדבר עם הפסיכולוג ולבקש ממנו דיאגנוזה ופרוגנוזה או לפחות הסבר מדוע הוא לא יכול לתת אותם. במידה ואין תקשורת טובה בין מטפל לפסיכולוג כדאי להפסיק את הטיפול ולעבור לאיש מקצוע אחר, בין אם סביב הנושא הנדון, או סביב כל נושא אחר. אני לא רואה את הבעיה כל כך בתחום החוק אלא בתחום היחסים של מטפל ומטופל. לא זכור לי כל מקרה בעבר שטופל חוקית בהקשר הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן