חומרנית מדיי?

שלום רב. אני בת 22 יש לי חבר כבר כמעט שנתיים. אנחנו אוהבים ומסתדרים מצויין, למעט הבדל בסיסי אחד ביננו, אני חונכתי וגדלתי באווירה מאוד תחרותית ומאז שאני זוכרת את עצמי הטמיעו בי את השאפתנות והרדיפה אחרי הצלחה והתקדמות. היום ראיית החיים שלי די מושתתת על יסודות אלו, אני שאפתנית מאוד רוצה להשיג הכי הרבה כסף שאפשר ולפתח את המחשבה וההגיון כמה שיותר. חבר שלי חונך באווירה אחרת, הוא בן להורים לא אקדמאיים, מעיירת פיתוח וחונך להסתפקות במועט. באיזשהו אופן אני חושבת שהוא בן אדם יותר טוב ממני בזכות התכונה הזו מכיוון שהוא אמיתי ולא אובססיבי לגבי כסף וכו כמו רוב האנשים, מצד שני זהו מקור לריבים ביננו, אני סטודנטית, וחושבת קדימה והוא יותר עצלן, פחות שאפתן ולא כל כך מסתכל מעבר להווה (הוא בן 24). עלתה השאלה של לגור יחד, אך אני חשה שאינני מעוניינת לתכנן קדימה או לעשות צעדים כאלה עם בחור שלא בטוח שיום אחד יוכל לספק לי ולו איזושהיא רשת בטחון כלכלית. אינני מעוניינת "להתעורר" בוקר אחד ולגלות שאני המפרנסת העקרית, בעלת ההגיון הבריא והמפותח יותר ולאבד עניין בבן זוגי. האם אני חומרנית מדיי? והאם עליי להפסיק לנסות לשנות אותו בנושא זה ?

דנה שלום רב, אינני יודעת אם יש מונח הקרוי "חומרנית מדיי". אבל ני רוצה להתייחס דווקא לנקודה אחרת במכתבך: לקראת סוף המכתב סיפרת על השאיפה "לשנות" את בן זוגך. האם זוהי מטרתך? האם כפי שהוא היום, אינך רואה את המשכיותה של המערכת הזוגית? בדרך כלל השאיפה לשנות בני זוג אינה מתקבלת באהדה, וייתכן שבשל כך הריבים ביניכם. חישבי היטב מה את מחפשת במערכת היחסים הזו, ולאן היית רוצה להגיע. אלה שאלות חשובות לא פחות מעניין החומרניות (שני הנושאים קשורים זה בזה מן הסתם). שבוע טוב, בברכה, טלי פרידמן

לדנה שלום. מנסיון, אי אפשר לשנות אותו. מה שתעשי לא תצליחי. לכן תשקלי היטב את עתידך איתו. כי מה שאינו מסתדר בין בני זוג , אף פעם לא עובר אלא לעיתים גם מחמיר.