לגל תודה והמשך

תודה על התיחסותך. אני לחוצה בעיקר בגלל שאני עדיין לבד וגרה עם ההורים בגילי (28). אני לא יודעת למה אבל בשנים האחרונות אני רואה הכל בצורה קטסטרופלית. אני גם מאוד מפחדת שיקרה משהו להוריי. יש עוד סיבות שמטרידות אותי בנוסף להיותי לבד, ולכולם אני מקדישה 24 שעות ביממה למציאת פתרון. אני די מיואשת מהמצב, אני אנסה לחשוב מחשבות טובות. אבל עד שלא אמצע פתרון לבעיותי אני לא חושבת שאוכל לזנוח אותם או להרגע. מה דעתך? אגב, אני סובלת מחרדה ולאחר טיפול תרופתי במשך כ-5 שנים הגעתי למסקנה שהוא רק הרע את מצבי בשל שלל תופעות הלוואי (הקצנת הפחדים, סיוטים, רעד, תשישות, בחילות קשות ועוד...)

שלום קראתי את הודעתך הקודמת ולפי מה שאת מספרת מדובר בתהליך די ארוך. את סובלת לפחות 5 שנים מחרדה, מתגוררת בבית ההורים וכנראה מוטרדת מאוד ממחשבות. כנראה שמחשבות שליליות הן חלק מהתמונה הכללית ואני לא חושב שנסיון לחשוב מחשבות חיוביות יחזיק מעמד זמן רב ללא נסיון ממשי לטפל בעצמך. את לא חייבת לקחת תרופות אבל את צריכה לדעתי להיות בתוך מסגרת פסיכולוגית שתתן לך אפשרות להתקדם לכיוון חיובי יותר. הבעיה שהזמן לא עושה את שלו, אלא להיפך, הוא מחמיר את המצב כיוון שבינתיים הדימוי והבטחון העצמיים שלך נפגעים ואת פחות ופחות מאמינה בעצמך ובכוחותיך לשנות את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, סליחה על האיחור בתגובה (נסעתי לביקור קרובים בקצה השני של הארץ בלי אינטרנט...) לא מבינה למה את לחוצה 24 שעות ביממה. הרי את בחורה צעירה ובריאה שכל העולם מונח לפניה, ובעצם את יכולה לעשות כל העולה על רוחך. אין לך בעל/ילדים/או הורים קשישים התלויים בך. אז למה שלא תראי את היופי, השמחה, האושר והכייף במקום לחפש את העצב והאומללות. תנסי להכריח את עצמך לחיות כאן ועכשיו (זאת אומרת נטולת דאגות וחופשיה כציפור). דיה לצרה בשעתה, כמו שנאמר. כל טוב והמון הצלחה