ילדים,עבודה וכל השאר

שלום, אינני יודעת אם זה המקום לשאול , אך אנסה. יש לי בעיה, ששלושת ילדי הקטנים , ביחוד הצעירים בני ה-3 וה-8 זקוקים להמון תשומת לב. אני חוזרת מהעבודה עייפה, וכל אחד מהם רוצה את תשומת הלב שלו, הסיפורים , המשחקים,ועוד. אני מרגישה שאינני יכולה לעמוד במשימה ולהתחלק לכל כך הרבה חלקים, ואני מגיעה בשעה מאוד מאוחרת לתשישות נוראית. הדבר גורם לי לעצבנות כך שגם בזמן שאני יכולה להעניק להם, אני כבר מותשת. מה עושים??? תודה שירי

חתמתי בשמי האמיתי, אז נא להתעלם...

שירי, האם את יכולה להיעזר במישהו, לדוגמא: הורים, שכנים? עדי

שירי שלום את מתמודדת עם קונפליקט לא פשוט, החלוקה בין העבודה למשפחה מעלה הרבה תסכול וכעס. אפשר להבין את הילדים שרוצים אותך ואת תשומת לבך, ואני מתאר לעצמי שגם את היית רוצה להעניק להם יותר זמן. השאלה קודם כל האם יש לך עזרה. האם לדוגמא בעלך יכול להיות עם אחד מהם כשאת נמצאת עם השני ולהיפך. זה נושא שאינו רק שלך ויש מקום לדבר עליו בתוך המשפחה. עם בנך בן ה 3 יהיה קצת קשה להסביר אבל לבן ה 8 יהיה אולי בכל זאת אפשר להסביר. השאלה כיצד את מתמודדת עם בעיות של עומס יתר, למשל בעבודה. אני מתאר לעצמי שיש לך שיטות לעשות סדר וקדימויות. יתכן שאת צריכה לתכנן בצורה יותר טובה גם את ההתמודדות בבית. למשל להגדיר כמה זמן ובאיזה שעה את מקדישה למשחק נטו עם הילדים ולהקפיד לעמוד במה שאת קובעת. בצורה כזאת אפשר יהיה גם לגרום לילדים לצפות ולדעת מתי את זמינה עבורם ומתי מגיעה השעה שבה נגמרים המשחקים ומתחיל זמן שהוא שלך למנוחה. אפשר לתכנן את הזמנים בסופי השבוע לשהייה שלך לבד עם כל אחד מהם. בסופו של דבר השאלה כיצד הופכים את הציפיה לקשר ומגע למשהו אפשרי ומהנה, וכן למשהו שאפשר לחזות אותו. אחת הבעיות במצבים הללו היא אי הוודאות אצל הילדים לגבי זמינותך מה שמעורר העצמה של התגובות והרצון בתשומת לבך. ככל שההמצאות יחד תהיה וודאית ואיכותית יותר יהיה לך יותר קל לשים גבולות כדי לשמור על איכות חייך ולמנוע שחיקה. אלו לא סוג הדברים שיפתרו תוך יום. זה דורש מחשבה והתמודדות יום יומית עד הגעה לשיווי משקל חדש. בכל מקרה, זה חשוב להשקיע בכך כדי למנוע משקעים וכעס אצלך ואצל שאר בני המשפחה. ואת בן זוגך כבר הזכרתי? מה הוא חושב על כל זה וכיצד הוא מתמודד עם לוחות הזמנים שלכם, הן בזוגיות והן עם הילדים? בברכה ד"ר אורן קפלן

קודם כל תודה על התשובות. זה עוזר לפחות לנסות ולעשות סדר.. עדי, עזרה מהורים או שכנים היא בעייתית במקרה שלי. ולגבי שאלתך, ד"ר קפלן, ובכן, בעלי מגיע גם הוא עייף ולחלוטין אין לו כוח, כך שאינני רואה פתרון מהכיוון שלו. זה נכון, שגם פה, יש מקום לסדר עדיפויות וכו, אבל לדעתי, הוא במצב כל כך עייף, שגם על המעט שהוא עושה, אני מברכת. חשבתי גם על עזרה כגון בייבי סיטר אחרי הצהריים ועוד, אבל נראה לי שמה שבאמת חסר זו תשומת הלב והיחס האמהי שלי ולא של תחליפים.. בכל אופן, אני מודה לכם ואני באמת אנסה לראות איך אפשר לארגן את העניינים יותר, כך שחוסר הודאות יקטן. ובנוגע לכך, האם יש מינון מסוים של מה שמוגדר "זמן איכות" ? הרי לא ניתן להקדיש לכל אחד מהילדים שעה ביום שהיא נטו שלו, מה דעתכם? תודה שוב.

יעל שלום אכן לגבי "זמן אכות" אין כללים, ועל המושג הזה יש הרבה תהיות. אין ספק שחשוב שהזמן שנמצאים עם הילד צריך להיות איכותי אבל אין תחליף גם לכמות. הזמן עובר מהר והילדים גדלים והזדמנויות הולכות פעמים רבות לאיבוד, מה שמעורר הרבה עצב ותסכול אצל הורים שרוצים גם קריירה וגם להשקיע בגידול הילדים. אני לא חושב שכדאי לוותר לחלוטין על בעלך בעניין הזה. אחר צהריים אחד לכולכם ביחד הוא בד"כ דבר שאפשר לנסות ולארגן גם אצל מכורים לעבודה. הבעיה שזה לא מסתיים בילדים, זה משפיע בד"כ גם על הזוגיות ובסופו של דבר, אמנם העבודה אמורה לקרב אליכם הגשמה ומימוש, אבל אחרי כמה שנים שוחקות בסגנון שאת מתארת אתם עלולים להגיע למצב שתפגע איכות החיים המשפחתית בצורה קריטית. אין לי פתרונות מיידיים עבורך, אבל זה משהו ששווה לחשוב עליו ביחד עם בן זוגך. בברכה ד"ר אורן קפלן