צעקה

אההההההההההההההההההההההההההההההההההה!

פגועה שלום צעקתך נשמעה חזק בפורום. אם תרצי את מוזמנת לכתוב ממה נפגעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

הפגיעה קשורה לטיפול פסיכ'. אני חושבת שמצבי הידרדר בעקבות הטיפול ואני מרגישה שוב קטנה וחסרת אונים, כי מי אני ומה אני, ובטח לפ]סיכ' יש את היכולת לעוות את מה שהיה ומה שאני מרגישה והיכולת להשתמש בטרמינולוגיה מקצועית כדי להסתיר ולהפיל את האחריות עלי. הצעקה היתה צעקה של תסכול ויאוש ובדידות. פגועה

לפגועה שלום , אל תתייאשי , גם עם המטפל\ת הכי אמפטי , מבין ונדיר במיוחדותו זה קורה , אם הטיפול לא מתאים תעזבי , אבל תבדקי טוב את הסיבות לעזיבה , כי לפעמים משליכים על הפסיכולוג דברים אחרים , בכל אופן אל תפחדי לצעוק - לפעמים זה עוזר .

אל תתיאשי. אל תוותרי. תצעקי. תוציאי החוצה את כל ה... תאמיני. תילחמי. אותך כבר לא ינצחו. הדברים הרעים באים בצרורות. לפעמים גם הטובים... תצעקי שכולם ישמעו. תצעקי שהשדים יברחו. תצעקי ושחררי אנחת רווחה. כי הטוב הנה הוא בא.

זאת לא אני מי שצעקה אאההההההההה במקור. זאת מישהי אחרת, אני רק עניתי לה. פסיכולוג בשקל וחצי כתב/ה: > > אל תתיאשי. > אל תוותרי. > תצעקי. > תוציאי החוצה את כל ה... > תאמיני. > תילחמי. > אותך כבר לא ינצחו. > הדברים הרעים באים בצרורות. > לפעמים גם הטובים... > תצעקי שכולם ישמעו. > תצעקי שהשדים יברחו. > תצעקי ושחררי אנחת רווחה. > כי הטוב הנה הוא בא.

אני דוגלת בדברים מעשיים שאפשר אולי לעשות

לא הבנתי את ההתייחסויות האחרונות, אבל רציתי שוב להודות לאותו/ה פסיכולוג בשקל וחצי אשר ריגש/ה אותי עד מאד בכתיבתו/ה המדוייקת שנגעה וניחמה. אני כבר לא צועקת. הצעקה חלפה. נותרה חווית הפתיה, שהאמינה, ..ושקיוותה. ועכשו רק העייפות.

שלום נשמה, אני שמח שאת מעודדת. עיזבי לרגע את כל הפסיכולוגים והתאוריות שלהם ובואי נחשוב ביחד בהיגיון. בואי נניח שיש בתוכך איזשהו אויב נסתר שמנסה נונסטופ לגרום לך לדברים שליליים. הרי את מסכימה איתי שהאויב הזה הוא לא חיצוני וגלוי לעין אלא כמו "שד" פנימי שמטריד אותך במחשבות שליליות, בפחדים, ברגשות שליליים. בואי נעזוב לרגע את סיבת היווצרותו של אותו "שד" (אף שניתן למצוא את הסיבה במדויק) ונחשוב כיצד ניתן להתמודד אתו ולגרום לו לעזוב אותך במנוחה. בואי נדמה מאבק זה כמאבק בין שני אנשים או קבוצות או עמים או כל דוגמא אחרת שצצה במוחך. נאמר מאבק בין שכנים. נניח ושכנה שלך היא שכנה כזאת מעצבנת. היא מנסה מסיבות שונות לעקוץ אותך. בואי נגיד שיום אחד היא תופסת אותך ומורידה עליך צעקות על כך שתפסת לה את החנייה (אפילו שלא ידעת כי זו חנייה פרטית שלה) . היא צועקת ומקללת ומבטיחה לעשות לך את המוות. כעת, אם את אנושית ולא כל כך חכמה (כמו כולנו בעצם) את תתעצבני את תרתחי את תשנאי את האישה הזו ולכן את מזהירה אותה לא להתעסק איתך אחרת יהיה "בלגן". מכאן מתגלגל ויכוח וסיכסוך לאורך שנים. את נילחמת בה וזה נותן לה דלק להמשיך לפגוע בך. האנלוגיה היא פשוטה אם כן: ה"שד" פוגע בך, חוש הצדק שלך לא מקבל זאת, את רוצה להחזיר מלחמה בחזרה, את נאבקת בו, את מוטרדת בגללו, את הולכת לפסיכולוג בגללו, ה"שד" מתעצבן ולא מוותר, הוא מגדיל כוחו בכדי להפיל אותך, וכך הלאה... מכאן המסקנה שמלחמה ב"שד" הופכת אותו ל"שד" גדול יותר, מה שיביא בסופו של דבר תשישות ויאוש. אם כן בואי נחשוב ביחד איך ניתן לגרום לשכנה שלך לעזוב אותך במנוחה. להרוג אותה? ניתן להרוג את השד הפנימי בתהליך די מורכב וממושך שלא כאן המקום לפרטו (למרות שזה הפיתרון האולטימטיבי). אך ישנו פיתרון מעשי גם כן. מהוא לפי דעתך? לשכב במיטה ולבכות? לא. לשוחח שעות עם פסיכולוג? לא ולא. לבלוע כדורים פסיכיאטרים שרק דופקים את המוח וכלל לא עוזרים? אוי ואבוי!!! כעת הייתי מעונין לשמוע ממך "פגועה" מה דעתך. כיצד להילחם באותו "שד" פנימי שממרר לך את החיים ומוציא אותך משלוותך הטיבעית. דמי בנפשך כי יש לך שכנה כמו בדוגמא שלנו. איך תתמודדי איתה כאשר ידך על העליונה והיא מרפה ממך. תחשבי על זה נשמה. פסיכולוג בשקל וחצי (האורגינל).